מוקדם בבוקר, השמש עולה
ומאירה על שדות הכאב,
מה עצום כוחה של מילה
כסכין לחדור אל הלב.
כאן, בשדות הכאב-
תמיד יש לבלוב ופריחה,
יופייה הטהור, השליו,
של אהבה שנשכחה.
אגלי הטל נוצצים
על הדשא הלח, העלים,
טיפות דם על גזעי העצים,
קורבנותיהם של מילים.
והשמש עולה כתמיד,
הדם מתאדה, נעלם.
אין דבר היכול להעיד
על הלב הסדוק לעולם.
שדות של כאב. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.