יום חורף קר.
אני נכנסת לחדר אמבטיה.
אמבטיה חמה כל כך בא לי עכשיו.
אני אוהבת את החורף.
אני נכנסת לחדר האמבטיה ומולי המראה.
אני מסתכלת.
ושוב אני רואה את עצמי , כבר נמאס לי.
בכל פעם אותו דבר.
אותו שיער חום, אותן עיניים חומות, אותו אף קטן, אותן לחיים
שמנמנות - אותו פרצוף... אותה עצמי
זה כבר נמאס!
אני רוצה לראות מישהי אחרת במראה .
מישהי שלא רק אני מכירה, מישהי שתלך ברחוב ואנשים יכירו אותה ,
חלק יבקשו חתימות, חלק יחייכו, וחלק רק יצביעו מרחוק.
אבל העיקר שאנשים יאהבו ויכירו.
יום חורף קר .
אני נכנסת לחדר אמבטיה.
אמבטיה חמה כל כך בא לי עכשיו
אבל תקעו שם מראה.
מראה שגרמה לי להבין שאני צריכה להפסיק עם זה, שהחיים האלה לא
בשבילי,
שזהו זה אני צריכה להפסיק לתת לאנשים לקחת אותי כמובן מאליו.
לעשות מה שבא לי.
יום חורף.
לא קר וגם לא חם
זהו זה.
אני לא מרגישה. |