זאת מעין מערבולת כזו. בלי לחשוב, בלי לחוש, אתה נכנס לתוכה
ושם בפנים אין מוצא. אנשים יכולים להשתגע מעצם העובדה שזה כל
כך עמוק. בהתחלה נראה הדבר כסתם עוד איזו תוכנית של אדם דגול,
תוכנית לחיים טובים יותר- אופטימיים.
לאט, לאט אנשים מתחילים לחשוב כמוהו, להיכנס לתוכנית שלו,
להאמין בעקרונות שלו. מעטים הם האנשים המעבירים ביקורת על
התוכנית שהוא עצמו רקם. שמו ותוכניתו מתחילים להתפרסם, לא רק
שם במקום שבו נוצר הרעיון. התוכנית שלו מהפכנית שכזו, סוחפת
לתוכה את כל העולם, במערבולת מתמשכת.
זה בלתי נשלט! התוכנית שלו אנלוגית לים גדול. כחול. מהפנט.
בעיקר סוחף. והאנשים, שנכנסו כל כך חזק לתוך הים האינסופי, הם
בסך הכל, בסופו של דבר האדוות של הגלים.
לעיתים רחוקות קם גל בים, גל קטן, כמעט ולא מורגש, לא מוחשי.
עוד אחד שיש לו תוכניות יותר גדולות משל אנשים שסתם נסחפים
בזרם. מישהו שיש לו מה להגיד, שמעוניין ורוצה להישמע. גם הוא
נשבר בסוף, מתנפץ!
מעטות הן הסופות שיש בים, וגם כשהן כבר מגיעות, הן מסתיימות,
כיוון שזו מעין מערבולת כזו, זה סוחף, בלתי נשלט!
ילדים קטנים שחלב אמם עוד נוטף משפתותיהם, שעוד לא למדו קרוא
וכתוב- כבר דוגלים בהערצה עיוורת לחלוטין בתוכנית הזו. גם הם
נסחפים. ואין מוצא.
והנני, הנני מנסה לצאת מזה, מצליחה לרגע או שניים, לא רוצה
להיות מושפעת מזרם, לא מעוניינת להיות סתם אדווה בים, אחת מיני
רבים.
כאשר אני מסתכלת על תוכניתו בעין טיפה יותר ביקורתית, אני
יכולה לראות את מה שאנשים אחרים לא רואים. את השטחיות והילדות
שקיימות שם, אבל כולם נמצאים עמוק בפנים, ומי שלא דוגל בתוכנית
כאילו אינו שייך, אנשים לא מבינים אותו...
כעת גם תרבות תוכניתו, שפת הידע והרעיונות שלו, גם אליהם אני
נסחפת. וזה כייף לחלום, כייף לחלום בשפה אחרת, בארץ אחרת,
במקום אחר. שם אהיה לבד עם עצמי, עם התרבות.
ללא התוכנית שהוא מציג לעולם, רק אני והדברים שאתם לא מסוגלים
לראות, להבחין בהם. אני והנוף, והרעיון, והעצמאות שלי.
שם לבד!