אי אפשר לדעת מתי זה יחדל. הזוועות נמשכות. נראה כאילו אין אחד
המעריך את חייהם מלבדם. הכל נעשה בדלתות סגורות, הרחק מעיני
הציבור. שוטפים את המוח לילדים שאין רע בזה, שהמצפון שקט.

מה עלינו לעשות במצב כזה? ההתעללות הזו היא זוועה! איש מאיתנו
לא היה עומד בה. והם, הם כל-כך חלשים ומחזיקים מעמד, נאבקים
ונאחזים ביצר ההשרדות. הם, ללא משפחה, ללא קבוצה, לבד לגמרי,
לבד. והרשעים, רק בוחנים אותם, מתעללים בהם, עורכים בהם
ניסויים, הכרחיים לטענתם(?!) ובשביל מה? לספק את הצורך שלהם
בעליונות? לספק את הצורך לידע? להבנה? ואינם מבינים דבר פשוט
כגון סבל מהו!!
אז כאן נחרץ דיננו?... כאן כל הסיפור?... בזה שהם חזקים ולהם
יש כוח לעשות ככל העולה על רוחם? ואנחנו נהיה פסיבים, נדע
ונשתוק(?)

לא עוד! הגיע הזמן לקום ולצעוק, להראות לציבור את הזוועות,
להפוך את בתי הכלא לשקופים. לא עוד סבל - עוד צעד לכיוון עולם
טוב יותר, עם יותר הבנה, יותר כבוד, יותר חוכמה.
להבין דרך הסתכלות פסיבית על הדברים כמו שהם, לא לעוות את
המציאות ולהצדיק אותה כנכונה!!!!




הגיע הזמן לשחרר את עכברי המעבדה!! למען כולנו!!!