ועדיין מרגיש חצי אבוד
עדיין מהלך בתוכי עם מצפן מקולקל
ומפה של ארץ אחרת
מחפש את ערי הזהב הנסתרות של הנפש
חצי ילד, חצי פרפר
תקוע בשלב ביניים
הולך ונעלם ללב הג`ונגלים הפראיים
של חזיונות השווא והדמיון
ומרגיש כיצד עם כל דריסת רגל פנימה
השטחים מעובדים, ונקלטים למכונת החישוב
שאני מכנה "עצמי"
ונפלטים בתור עוד קובית לגו
שארכיב היכן שאמור להיות ראשי
ובעודי מתגלגל במורד מדרון ירוק
מתחבט אני בשאלה עתיקת יומין
האם להשאיר זאת כממלכה פראית ונשכחת לעולמי עד?
או לעבד את עצמי לדעת