פושטת את ידיה, ומשחררת צעקה.
כלואה בין גושי הטיח לצינורות הפלדה, שוב חולמת על הסתיו.

היא עוצמת את עיניה,
ובאיטיות פורשת כנפיה,
היא נוסקת לעבר השקיעה וצוללת עם להקת שחפים לבנה,
כשביס אפרפר כקטיפה על הים.

כעלה נידף מרחפת על פני רוח, כמתעלסת עם אלפי מאהביה.

מתקפלת בין בירכיה
ומרכינה ראשה,
היא צוללת לעבר בערת היער ועולה עם העשן המסתלסל מעלה,
כנוצה שחורה הנושקת לאופק.

כעלה נידף מרחפת על פני רוח ונרדמת בלהבה של סתיו...

פושטת את ידיה, ומשחררת צעקה.
כלואה בין גושי הטיח לצינורות הפלדה, שוב חולמת על הסתיו.