טוב לרון / אמנות גוועת |
(לא בחרתי בטלוויזיה מחמת האיפור הנמרח)
לצדדיי ישובים קירקגור וקארבר.
"רבותיי", אני פותח ופונה לסורן:
"אתה טוען כי שתיקה היא מהותה של הפנימיות",
אני סב בכסאי אל קארבר:
"ואילו אתה טוען כי השיחה היא אמנות גוועת".
"אותיר לכם איפא את הבמה לדיון חופשי".
בנקודה הזאת הקצתי משנתי
לתוך הבלתי אפשרי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|