|
זה שביל ארוך
בסופו מחכה אור קטן,
בצדדים אבנים
ובלב תקווה ילדותית
פחדים
ריחות של תקווה
נסיגה
ואני
רוצה לנדוד אליך
ולהשתקע
כל היום בין זרועותיך
ושפעם אחת תשאר,
רק פעם אחת
תגיד לי קצת אמת שקרית
ותבכה
וסוף השביל
האור כבה. |
|
|
"את מי היית
לוקחת איתך לאי
בודד?" הוא שאל
והביט בי בעינים
בורקות.
"אותך!" עניתי
והבטתי בו
בתשוקה.
"אההה" הוא אמר,
"בא לך
להזדיין?".
בוליביה,
נסיונות
ספרותיים
ראשונים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.