באשר אתה, באשר הנך,
חושק לבי במגע ידך
חום גופך
לצדי - אך אינם.
אך גם עיוור יוכל להמשיך לראות,
ולו רק לגעת, לחוש - לזכות
וזיכרונות חמקמקים של זמנים בודדים - לדלות,
צרור זיכרונות כחיצי מלאכים מחויכים, תמימים.

בטרם קם הזמן, עלינו גלל, סגר את ספר החיים,
וורדים לבנים קמלו - צונחים לאט, חיוורים,
והאדמה תיבש, ים ודם דוממים.
כי רק דמינו אנו, שלנו,
כואבים את כל הנותר לנו,
כל בכי של ילד ושמחת נעורים
כל צליל ומגע קטיפה של אוהבים צעירים
כל דבר מה היזכיר לי אותך
כל שמש נוספת של יום מבורך עימך
כל גשם ארור של לילה בלא אורך שלך
כל מה שאבקש בסופה של כל אגדה,
מסע,תקווה תקופה, בלא חום ליבך, קטיפה
ועיני תכול כשל סערה -

שוב אליי !