עומד בין העמודים
ומתבונן.
קשים הם, דוממים.
שרט בהם הזמן
אך לא הפילם
אחים הם לי.

והנה היא מתקרבת
שולי שמלתה,
אחוזות בידיה רועדות.
מתבוננת אנה ואנה
חיה אקזוטית
נטולת חופש.

לנוכח יופיה,
גואה בגרוני
שיר אהבתי
משוא חיפושה,
אך נחסם
על ידי גוש השחם
המתהווה בגופי.

משתוקק בה לאחוז
אך היא
נשימתה מאומצת
נשענת עליי
לא מודעת לתסכולי.

מתרחקת היא ממני
מנגבת עצמה
רטיבות משונה
נבעה מהעמוד עליו נשענה.

ובעודה נעלמת...
ממהרת בחיפושה הבלתי נדלה,
סדקים אדירים מופיעים בגופי
עד כי נשבר-
חלקיו מתפזרים על הרצפה
חושפים עור דק תחתיו.

גוש בשר עירום
מכורבל על רצפת השיש
מוקף עמודי שחם קשים
יפחות קורעות נשימתי.

ובעודי נושא מבטי אל אחיי
עיניי מכוסות דוק דמעותיי,
אדמה בעיני רוחי
לראות עורם היבש מתלחלח
באותה חמימות רטובה
מלוחה וחמימה.

"הלוואי,"
חושב אני-
מחשבותיי מהדהדות
בין העמודים,
"ויכולתי להציע לה
יותר,
מאשר משעני."