עומדת לי במקום הקבוע שלי, נמאס לי מהמקום הזה כבר!
מסתכלת על הכביש שבא ממול, ועל הכביש שבא מצידי הימני, תוהה
מאיפה תבוא המכונית הבאה ואם היא תעצור לידי.
תוהה אם הוא יהיה צעיר או זקן.. רוצה לגמור עם זה כבר למרות
שעוד לא התחלתי.
ממש כבר נמאס לי מהעבודה הזאת, בהתחלה זאת הייתה הדרך הקלה
ביותר להשיג כסף, אבל עכשיו יש לי מספיק כסף, אני לא כמו הבנות
מסביבי, הכסף שלי לא הולך על סמים.
זהו, החלטתי.
אני הולכת עכשיו הבייתה ולא חוזרת יותר!
מתחילה ללכת, עם חיוך על הפנים.
זהו, אני לא צריכה את העבודה המסריחה הזאת, שצעירים עוברים על
ג'יפים וזורקים לעברי דברים.. זהו, ממחר אני אהיה סתם בחורה
יפה וצעירה, בנאדם רגיל.
אז מה אם אני לבד, יותר טוב שאמא ואבא נשארו באוקראינה.
ממשיכה ללכת שקועה במחשבות ואז צפצוף של רכב.
מתוך אינסטניקט אני עוצרת ומסתכלת, ג'יפ אדום, חדש, התרשמתי.
התכופפתי לעבר החלון.
"כמה?" שאל הנהג, הוא היה צעיר וחסון, נראה ממש טוב.
חשבתי קצת, נו טוב, פעם אחרונה נעשה "ביג פאנלי" כזה.
"100 שקל" עניתי בשקט.
"עלי" הוא אמר.
עצרנו בצד הדרך ועשיתי כל מה שהוא ביקש, עשיתי הכל בלי לבקש
תוספת כסף ובלי כלום, זאת הפעם האחרונה שאני יעשה את זה
בתשלום.
הוא סיים את מה שהוא רצה ואני התלבשתי.
"רוצה לעשות סיבוב?" הוא שאל.
"לא, זה בסדר.." עניתי.
"נו אל תהיה כבדה, בואי" הוא אמר.
בדר"כ הם היו בורחים אחרי שהם היו גומרים וזה רוצה לקחת אותי
לסיבוב?
הסכמתי.
נסענו על החוף, על הסלעים, הנהג ידע מה הוא עושה והיה נחמד
שככה הרוח בשיער.. נהנתי.
הוא עצר על צוק שמביט על הים, הכל היה שקט, שמענו רק את הרוח.
ישבנו שם, בשקט, שעה בערך, אולי יותר אולי פחות, לא ספרתי.
ואז הוא התניע את המכונית.
"תגידי שלום" הוא אמר לי, והתחיל לנסוע רברס לכיוון היציאה.
בליבי נפרדתי מהים.. אני לא אתגעגע למקום הזה.
ואז הוא נתן גז!
עפתי אחורה, לא הבנתי מה הוא עושה.
נפלנו מהצוק.
שנינו בתוך המכונית מתקרבים במהירות לכיוון המים והסלעים.
בשעה שטבעתי בתוך המכונית עברה בראשי מחשבה.
מי יזהה לי את הגופה?!