הפעם החלטתי לכתוב לאותה ילדה שכל פעם מחדש מזכירה לי עד כמה
אני טובה בזה, עד כמה שהיצירות שלי גורמות לה לצמרמורות בכל
הגוף, עד כמה שאני אמיתית בכתיבה שלי.
מתוקה שלי, אולי לא הראיתי לך זאת מספיק, אבל רציתי להגיד לך
תודה. תודה ענקית על שאת קיימת, על כך שאת לא שוכחת ואף לא
לרגע להזכיר לי עד כמה טוב לך כשאני כותבת, שאת נכנסת כל יום
לדפיוצר שלי ובודקת אם יש משהו חדש, שאת משאירה לי הודעות
במחשב בבקשה לחומר חדש - לחומר שאת רוצה לקרוא, חומר שאת כל כך
אוהבת לקרוא, זהו בעצם אותו החומר שאני אוהבת לכתוב.
ילדה שלי, אני כל כך מצטערת אם רוב היצירות שלי כואבות
ועצובות, אך נפש האדם מבחוץ יכול להראות רק חיוב, ומבפנים?
מבפנים קצת קשה להבין כל אחד. נפש האדם מורכבת מאין סוף של
רגשות, מחשבות ותהיות על העולם ומחוצה לו, לכן בכתיבה אני
נותנת ליד שלי לכתוב את הדברים שאינני מבטאת ביום יום. אני כל
כך שמחה שאת אוהבת את זה, שכיף לך לקרוא את היצירות שלי.
אין לך מושג כמה טוב את עושה לי על הלב כשאני קוראת את התגובות
שלך, אני פשוט מסמיקה.
זה מדהים מה שאת עושה לי.
אני מקווה שיום יבוא ותרשי ממני את הכשרון הזה שאף לא לרגע
מתביישת בו אני, ותטמני אותו אי שם בתוך לבך. ואני? אני מבטיחה
שאהיה המעריצה מספר אחד שלך. לנצח.

אוהבת אותך מאוד, עד סוף העולם ובחזרה.