[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








תודה לליאור בונצל על ההשראה מסיפורו הקצר "האמרגן"

דלת העץ העבה נפתחה לפתע ברעש גדול והשתיקה בבת אחת את כל
המנהלים מהפיטפוטים הרועשים שלהם.  המנכ"ל ג'ו זילברשטיין נכנס
בצעדים כבדים עם מבט זועף מצד אחד, ומודאג מצד שני.  עוזרו
הצמוד הלך מאחוריו כמו כלב שעוקב אחר בעליו בשביל נקניק.  ג'ו
המנכ"ל היה כמובן מחוייט מכף רגל ועד ראש - החל משיערו השחור
והדליל שסירק לאחור עם קילו של ג'ל, דרך החליפה השחורה עם
כפתורי הזהב, עד לנעלים המצוחצחות עליהם ראו את שיקוף פרצופו
המבוגר.  סך הכל הוא נראה מאוד מלוקק ומגעיל קצת כמו בורסאי
מוול סטריט בשנות השמונים, אבל מה זה משנה, PEOPLE'S MAGAZINE
דרג אותו מבין 50 הרווקים המבוקשים בעולם.

לפני שלושים שנה לאחר כמה מקרי מוות שהיו קרובים אליו, הקים
במו ידיו חברה לאירגון לוויות על כל פניו של העניין -
קייטרינג, מוזיקה, לבוש, ודת.  בהתחלה היה קשה, מה לעשות
שאנשים הם יצור שמרני וסירבו להקבר בשום צורה חוץ מבסמרטוטים
עם כמה מילים מאיזה רבי מושחט.  המזל שלו השתנה לאחר שסלברטאית
נפטרה בטרם זמנה (שמה שמור למערכת), כאשר בצוואתה השאירה בין
היתר דרישה מאוד ברורה:
"אני רוצה למות בבום".  

לאחר כמה בירורים הגיעה אליו אמה של הסלברטאית בבקשה לעזרה,
כמובן אחרי שעורך הדין של ביתה הציק לה בנושא.  ג'ו ידע שזאת
ההזדמנות שלו להראות מה הוא שווה, והקדיש את נשמתו כמו שלא
הקדיש לעולם באירגון הלוויה הכי מפוארת ועצובה שנראתה אי פעם
בארץ.  במהרה נהפך העניין לאופנה, כל צעיר וצעירה חשקו להקיבר
בלוויה של "ג'וז פיונרלס".  ללוויות היותר מושקעות אפילו היו
יח"צנים, ולפעמים דרשו תשלום בכניסה (כוסיות נכנסו בחינם).  מה
לעשות, מי שרצה לראות ולהראות היה צריך ללכת לבכות בלוויה של
ג'וז פיונרלס.  כמובן שלכל תהילה יש את ה15 דקות שלה והאופנה
נעלמה, אך לאחר מכן אנשים מבוגרים החליטו שהם רוצים לוויות של
ג'וז פיונרלס.  הפקה של לוויות כאלה הייתה מאוד שונה מאלה של
הצעירים, אבל ג'ו הצליח להשתנות ונהפך לסיפור הצלחה בסגנון
סינדרלה.

כשהוא נכנס לחדר בכל אופן, בבת אחת קמו כל המנהלים הבכירים באי
נוחות.  הוא זימן את פגישת החירום הזאת לפני שעה והורה על כולם
להתייצב בלי יוצא מן הכלל.  רוני ששבר את הרגל במשחק טניס לפני
שבוע עשה מאמצים מיוחדים להגיע מבית החולים.
"תשבו בבקשה", ג'ו אמר בקולו העבה.  הוא התיישב והוציא סיגר
מהכיס הקידמי שלו.  העוזר (אף אחד לא זכר את שמו) שלף מיד זיפו
והדליק אותה בזריזות.  ג'ו הדליק את הסיגר, והתענג על עשן
שריחף לו בפה.
"אני מרוצה לראות שכולכם הגעתם, במיוחד ממך רוני".  רוני חייך
חיוך מאולץ כאשר השעין את הגבס על השולחן.
"כמובן שכולכם מעודכנים במצב המניות והדאו ג'ונז היום, למי שלא
שמע היתה ירידה של 2 נקודות במדד לפני כ5 דקות".  כמה מנהלים
העוויתו את פניהם וכמה אחרים התחלששו מעט.

"בכל אופן, כמובן שמתם לב לירידת המניה שלנו ותהיתם למה היא
יורדת, ולמה אף אחד לא אומר לכם כלום על למה היא יורדת.  ובכן
מנהלים שלי, מזה זמן מה אני מחביא מכם דברים".  ג'ו פסק לרגע
את נאומו וכמה מהמנהלים התלחששו שוב.
"רבותי, שקט בבקשה.  אתם יודעים כמובן שהחברה היא אני, ואני
החברה, וכל מה שקורה כאן חשוב לי כאילו החברה היא ביתי.  אני
יודע בדיוק את מי היא מזיינת, מי מזיין אותה, ואת מי אני צריך
לזיין כדי שלא יזיין אותה".  המנהלים מסביב לשולחן פרצו בצחוק
רם, צחוק נימוס שסיגלו לעצמם במשך הזמן.

"אתם לא יודעים זאת, אבל בחצי השנה האחרונה העסקים שלנו נמצאים
בקנטים".  עוזרו של ג'ו לחץ על כמה כפתורים על השלט שהיה לו,
והאורות בחדר הישיבות נכבו בהדרגה.  על הקיר הוקרן גרף שהתחיל
כקו ישר, המשיך בעליה מתונה לגובה מאוד מכובד, החזיק שם עם
נפילות וירידות קטנות, ומשם כמו רכבת הרים ירד בטיל.
"הזמנים הטובים נגמרו.  פעם היינו מספר אחד.  היינו המקום ב"ה"
הידיעה למי שרצה לארגן לוויה ברחבי הארץ.  אם זה היה בפיגועים,
תאונות, רציחות על רקע פלילי, המתות חסד, ואפילו מות טבעי,
אנשים היו מארגנים את הלוויה בג'וז פיונרלס.  ובכן, אנחנו
בצרות."
העוזר לחץ על עוד כפתור והשקופית על הקיר השתנתה, הפעם לתצוגה
של מספר גרפים שונים.

"המדינה המחורבנת הזאת עשתה בשנתיים האחרונות את דברים נוראים
לג'וז פיונרלס, היא הכפילה את תוחלת החיים של האזרחים.
הפיגועים נגמרו לאחר הסכמי השלום הכלליים במזרח התיכון.  המצאת
המכונית האינטליגנטית חיסל את תאונות הדרכים.  עונש המוות
לרוצחים שאושר לפני 6 שנים הוריד את הפשע לשפל חדש.  אפילו
ממוות טבעי אנשים הפסיקו למות - ההנדסה הגנטית האריכה את חיי
האדם בממוצע של 50 שנה, ואני יודע שאפילו לכמה שנמצאים בחדר
הזה."  המנהלים בחדר הסתכלו אחד על השני בחשדנות.

"רבותי, אתמול פשטה את הרגל סופרפיונרל, אחרונת המתחרים שלנו.
אנשים הפסיקו למות, והעסק שלנו מ-ת-מ-ו-ט-ט!" אמר ג'ו בווליום
גבוה תוך כדי דפיקות חזקות על השולחן עם ידו הפנויה, מה שהבהיל
את רוב יושבי השולחן.  הוא עצר לרגע בשביל לשאוף עשן מהסיגר,
עוזרו הגיש לו את המאפרה, והוא הוריד אפר מהקצה שלה.
"ובכן, מה עושים כשלעסק אין עסקים ?  אתם יודעים, אבא שלי תמיד
אמר לי כשהייתי צעיר להיזהר מנשים.  הוא גם אמר לי כשאף אחד לא
צריך את המוצר שאתה מוכר, תזכיר להם שהם צריכים אותו".
"למה אתה מתכוון בוס ?", אמר מיקי מסוף השולחן בקולו הצייצני.
"יפה שאתה שואל מיקי.  דני, תכניס אותו בבקשה".  

העוזר הלך לכיוון הדלת ופתח אותה.  הוא סימן בראשו לאורח
המיסתורי להיכנס, והוא אכן נכנס בצעדיים קולניים כאשר אחריו
עקבו עיניהם המפוחדות של המנהלים.  הוא היה קרח, ונישא לגובה
של כמטר תשעים.  גופו היה מאוד חסון ושחום, מה שהיה ניתן לראות
בבירור בלבושו המרופט בסגנון הסרט "מקס הזועם" שלבש.  על פניו
היתה צלקת גדולה, ועל אחת מעיניו רטייה.  הוא נעצר ליד המנכ"ל
שמשום מה לא התרגש יותר מדי ממראהו.  הוא הוריד את הרטייה
מעיינו והראה צלקת מעוותת איפה שהיתה צריכה להיות עיין.
"אאאאהההה!" צעקו חלק מהמנהלים והסתירו את פניהם עם ידיהם.
"אל תדאגו כפארות, זה לא אמיתי" אמר האורח והוריד את צלקת
הפלסטיק מעל עינו.
"וואלה, אני משתתף בהצגה של הסרט ההוא, איך קוראים אותו ?
אההה, מקס הזועם 2.  לא היה לי זמן להחליף".  סובבי החדר נשמו
לרווחה.
"רבותי, תכירו את משה בוזגלו" אמר ג'ו.

"משה איש פעלולים היום, אך לפני כן ישב משה בכלא על גניבות
רכוש, כאשר האשמה הראשית במשפטו היתה רצח מדרגה ראשונה, ממנה
זוכה"
"הבן זונה הזה, באמא'שלי שהגיע לו למות", אמר משה.  רוני בלע
את הרוק שלו למשמע הדברים.  
"אל תדאגו רבותי, משה לא כאן בשביל לחסל מנהלים חנפנים שאין
להם מושג בניהול".  שוב צחקו המנהלים בצחוקם המאולץ.
"משה בוזגלו, ומכריו מכנופיית פרדס כץ לשעבר הולכים לגרום
לרצפים של תאונות מסתוריות, תאונות שיניבו מתים, מתים שיניבו
לוויות, ולוויות שיניבו עסקים בג'וז פיונרלס!  כמובן שאני לא
אכריח אף אחד מכם להיות שותף לעסקים, אם יש מישהו שאינו מוכן
להמשיך בחברה, שיקום עכשיו".  מיקי קם מסוף השולחן ופתח את פיו
כדי לומר דברי התנגדות, אבל החור בגרון שיצר אקדח הלייזר של
בוזגלו לא איפשר לו לעשות זאת.

"יש עוד מישהו טיפש מספיק בשביל לא להרוויח איתי כסף ?" שאל
ג'ו, וסקר בעיניים קפדניות את החדר.  המנהלים אפילו לא העזו
למצמץ.
"טוב, טוב מאוד.  אם כך, כל אחד מכם ישמח למצוא עשרה מיליון
דולר מיותרים בחשבון הבנק שלו, תמריץ להביא את ג'וז פיונרלס
בחזרה לימי הזהב שלה.  תפתח את המזוודה בבקשה".  העוזר הרים
מהרצפה מזוודת ג'יימס בונד ופתח אותה על השולחן.  "מקדמה של
חמישים מיליון דולר בוזגלו, בדיוק כמו שביקשת.  את החצי השני
תקבל אחרי שנראה תוצאות" הצהיר ג'ו.  בוזגלו חייך חיוך מרושע,
סגר את המזוודה, ועזב איתה את החדר.

במשך כמה חודשים עבר על הארץ גל של תאונות, או יותר נכון
רציחות, כאלה שהמשטרה לא הצליחה למנוע כי הם קרו בכל מקום לכל
מיני אנשים בלי שום תבנית או אזהרה מוקדמת.  בת 60 שברה את
המפרקת ונפטרה בתחנת אוטובוס, אב לשישה נדרס בתאונת פגע וברח,
בן 8 נרצח מירי מקרי ברחוב, סטודנטית נמחצה מתחת לפסנתר נופל.
ואיזה חברת אירגון לוויות היתה היחידה שנשארה פתוחה  ?  ג'וז
פיונרלס כמובן.  הכסף זרם בחברה כאילו מכונת זמן החזירה אותה
לימים הקאוטיים של תחילת המאה.  הלוויות המחודשות שג'ו אירגן
היו חוויות שלא מהעולם הזה (חלקם נעשו אפילו על כוכבים אחרים
לבקשת המשפחות), והמניות של החברה זינקו בבורסה מה שריצה מאוד
אותו ואת חבר המנהלים, שלפי השמועות במשרד החלו לגרום בעצמם
לתאונות כדי לעזור.

יום אחד לאחר ישיבת מנהלים חשובה שהתמשכה עד לשעות הלילה
הקטנות, ירד ג'ו למרתף הבניין כהרגלו כדי לנסוע הביתה במכונית
המרצדס המפוארת שלו.  הוא לחץ על שלט האזעקה, ומכוניתו נפתחה
לאחר שבירכה אותו לשלום.  הוא נכנס לאוטו, ושם לב שלידו יושב
מישהו, עובדה שהפריעה לו וגרמה לו לצעוק עליו:
"אתה ?  מה אתה עושה כאן ?  לא אמרתי לך שהמכונית שלי מחוץ
לתחום ?!  אם היית מקשיב לי במקום ל...", אך הגז הרעיל במכונית
הותיר אותו ללא מילים.

ג'ו זילברשטיין מת בצער רב ויגון קודר בגלל דליפת גז במכוניתו
הפרטית.  כל הלוויות שנעשו אי פעם לא הגיעו לקרסוליים של
הלוויה של ג'ו, פשוט אין מילים לתאר אותה.  כמובן שהשתתפו בה
עשרות אלפי אנשים - לא רק משפחה וחברים של ג'ו, אלא כל משפחה
וחברים של נפטרים שאת הלוויות שלהם אירגנה ג'וז פיונרלס.
כמובן שאירגון העניין לא היה פשוט בכלל - כמות נייר הטישו,
המוזיקה, והאוכל שנדרשו לאירוע הייתה אסטרונומית.  בכל זאת לא
הייתה שום בעיה בגלל שהחברה לא התפרקה, נהפוכו - היא חייה
ובועטת תחת שם חדש, שם שאף אחד לא ידע, אבל מעכשיו אף אחד לא
יעז לשכוח, שמו של העוזר של ג'ו, "דניז פיונרלס".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אילו אליעזר
שוסטק לא היה שר
הבריאות בראשית
שנות ה-80, איך
היה נראה הממסד
רפואי של היום?


תרומה לבמה




בבמה מאז 30/5/01 17:22
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אידוס דאבל-או סבן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה