אידיוט שכמוך לא ראיתי בחיים.
משהו בתפיסת העולם שלך מעוות לגמרי כי אתה פשוט לא מבין עד כמה
גדול ההפסד שלך.
כמה פעמים חברים שלך אמרו לך שאתה אפס כי אתה מוותר עלי, כמה
פעמים אמרו לי לשכוח מזה כי אתה פשוט לא מתאים לי. כמה זמן
מחיי ביזבזתי עליך וכמה זה באמת משנה היום כשאני חושבת שזה
ביזבוז זמן, כסף, ניקובים בכרטיסיה.
כשרק הכרנו זה היה משהו קלאסי כזה, שיחות טלפון אינסופיות, ממש
היה נדמה לי שאתה צריך אותי. הבאת אותי למצב שאת עצמי לא מצאתי
בו בעבר, אני לא טיפוס רגשני, אני לא אדם של רגשות, ואני שונאת
את התלות שיכולה לפעמים להתפתח בין בני זוג. אבל אני הקשה
והאטומה, נפתחתי בפניך, הייתי לך כמו ספר פתוח שקראת בו ככל
שרצית, והלב שלי, כמו עבר ליקוי חמה בגללך, שינוי אטמוספרי
לגמרי, כי בדרך כלל לא איכפת לי כל כך ואני נוהגת באטימות
האופיינית שלי כדי למנוע מעצמי עוד כאב מיותר. אני הייתי שם כל
כולי, וגם אתה היית שם, ואולי זה היה יותר מידי בשבילך כל
השלמות הזאת כי בכל זאת נזכרת בבחורה שאהבת לפני שהגעתי ובכל
זאת בחרת ברוב טיפשותך להתוודות על אהבתך, וכמובן היא דחתה
אותך.
אני קיוויתי שאתה מבין שאתה טיפש, כי לא רציתי שתרגיש יותר
כלום, רציתי שתמות מיובש וכואב ושתבכה, רציתי שתבכה.
והזמן עבר והרגשות חלפו ממני כמו עלי שלכת, נשרו ממני.
והנה בא היום, ראית אותי עם אחר. כולך גואה ושופע רגשות חזרת
אלי, שוב התקרבנו, שוב אותה הרגשה רק שהפעם שונה, מה חשבתי לי
שנפלתי שוב ככה, שוב עברתי ליקוי חמה.
הבאת אותי למצב שאני באמת לא הגעתי אליו מעודי, אני התוודתי על
רגשותי שלי, ואתה נהגת בי כמו שוטה גמורה, עשית ממני בדיחה של
ממש והתעלמת מהוידוי שלי שעלה לי כל כך הרבה מהכבוד שלי, שחשוב
לי כל כך.
אני לא מצליחה להביא את עצמי למצב שאתעלם ממך, אתה כמו הרגל
רע, צרעת.
מאז אותו יום כבר עברו כמה ימים ואני שבהתחלה הייתי מאוד עצובה
כי בכל זאת הרגשתי די טיפשה, המרתי את הכעס בעצבים, יחד עם
חברי משכבר הימים מטאליקה. וההרגשה היא פי 10 יותר טובה כי
איתך לא יכולתי לשמוע אותם ולא כל דבר דומה כי אתה אוהב היפ
הופ, ואתה תמיד משתלט על הכל, ואתה הרגל רע.
מיום ליום אני מבינה כמה אתה מיותר בחיים שלי וכמה אני מרגישה
יותר טוב כשאתה כבר לא קרוב
אתה לא יכול להרגיז אותי יותר עם המשפטים חסרי הרגישות שנפלטים
לך מידי פעם או ההתנהגות המרגיזה ולפעמים אדישה שלך, או שהיית
נעלב מכל דבר בצורה כרונית ומנתח כל דבר יותר מידי לעומק...
אני כועסת עליך כי הצלחת להוציא אותי ככה משלוותי וכי הידיד
שלי ש"עוזר" לי ברגעים כאלה נמצא בטירונות. אני כועסת שאתה
מרגיש עכשיו עליונות עלי ואת זה אני באמת לא יכולה לסבול, את
ההרגשה שאתה מתנשא מעלי כי נתתי לך סיבה,
בא לי לקרוע אותך לחתיכות ולקבור אותך חי כי הערת אצלי דברים
רדומים, רגשות שלא היו לי ולא הייתי צריכה בכלל, אני נעלבת
מדברים, ואני אחת שמאוד קשה לפגוע בה, עשית אותי שבירה ואני
כועסת עליך מאוד.
אתה ההרגל הרע שלי, ועכשיו כששיחררתי אותך אני מרגישה כאילו
הסירו ממני גידול, ואני מחלימה.
אני חושבת לפעמים שאולי לי זה לא יקרה אף פעם, כי כולם
מתפשרים, וזה אתה הבאת אותי לחשוב ככה.
אתה אשם בכל מה שמציק לי עכשיו
והייתי הורגת אותך אם יכולתי, כי התעלמת מהליקוי חמה הפרטי
שלי, כשהסרתי מעלי את הכבוד והעכבות, צחקת לי בפרצוף.
ויבוא היום שאתה תתחרט על זה, כי הגלגל מסתובב.
עכשיו רק נותר לי ללכת בשביל שלי, כי בלעדייך טוב לי, בסופו של
דבר.