כמעט ואיחרתי להסעה שלי היום.
באתי לסגור את הדלת עם המפתח והאצבע שלי נזכרה שהיא מאוד רוצה
להפריד בין הדלת למנעול - אז הדלת נסגרה לי על האצבע!.
בצרחות רמות הערתי את השכנים ב- 0700 בבוקר. הוצאתי את האצבע
שבאותו רגע הרגשתי כאילו הוצאתי תפוח אדמה מהדלת, ונעלתי את
הדלת.
קיללתי חצי מהדרך לתחנה שלי, ואיזה איש עם כלב קילל אותי בחזרה
- מפגר! - חשב שקיללתי אותו.
בינתיים ראיתי את ההסעה שלי מתחילה לפנות ימינה ואני רצה כמו
מטורפת עם אצבע נפוחה ואדומה בפה.
הנהג חשב להיות מצחיק באותו יום ועשה כאילו הוא ממשיך לסוע.
ואני כמובן בסרטים , חשבתי שהוא באמת נוסע, אז אני רצה ופתאום
המדרכה מחליטה להתרומם קצת ואני כתגובה נמרחת עליה, הנהג חושב
שהוא שוב מצחיק וממשיך לסוע.
באותו רגע הרגשתי איך הוריד במוח שלי מתמלא דם ב-240 קמ"ש!
קמתי, העפתי את השיער אחורה, שמתי את התיק על הכתף, יישרתי את
החולצה, ניקיתי את המכנסיים, הוצאתי את האולר שלי ורצתי
לגלגלים של האוטובוס. שעה ניסיתי לפנצ'ר לנהג את הגלגלים!
אבל הוא חשב שהוא עדיין מצחיק והמשיך לסוע. האולר שלי נכנס לו
לבין הגלגלים עם התיק שלי. זה היה ממש מצחיק כי הנהג לא הפסיק
לצחוק - ממש פסיכופת!.
אני בשיא העצבים שלי רצה לדלת של הנהג וצורחת עליו, שאם הוא לא
פותח את הדלת אני דופקת את הראש על הזכוכית של הדלת!!
וכמובן שהיה נהג מצחיק באותו יום והוא המשיך לסוע. אני דפקתי
את הראש איזה 10 דקות בזמן שרצתי צמוד לאוטובוס, והוא המשיך
לסוע - והוא ממש לא שם לב שהאף שלי דימם 5 דקות רצופות,
ושהאנשים בהסעה צועקים, צורחים לו שיעצור כבר!
אבל שוב הוא נהג מצחיק זה שיעשע אותו.
באיזשהו שלב איבדתי את ההכרה, כי איבדתי 2 ליטר דם מהדפיקות
בדלת של האוטובוס עם הראש.  התעלפתי ואז ורק אז הנהג עצר והסיע
אותי ישר למגן דוד אדום! ואז הוא הסיע את שאר הנוסעים לעבודה.
התעוררתי עם אינפוזיה אחת בכל יד. הנהג אמבולנס כנראה היה קרוב
משפחה של הנהג אוטובוס וגם הוא היה מצחיק. הוא החליט שהדרך הכי
מהירה לבית חולים סורוקה זה דרך הכפרים הבדוואים, משום מה זה
הצחיק אותו שכל הדרך קיפצנו על קקה של כבשים וגמלים, ועל סלעים
בגודל של האמבולנס! אני כל שנייה הייתי אמורה להחזיר את
האינפוזיה לורידים שלי, כי באחת הקפיצות הפרמדיק שהיה איתי עף
מהאמבולנס.
הגעתי לסורוקה במצב גרוע ממה שהיה לפני. פינו אותי לחדר מיון,
אני התעלפתי שוב בחדר ניתוח.
להפתעתי גיליתי שלא היו רופאים מצחיקים למיניהם, או משהו מצחיק
אחר.
התהלכתי לי ברחבי סורוקה עם עמוד האינפוזיה שלי, ורק אחרי כמה
שריקות וצביטות לכיוון עכוזי הנפוח מהקפיצות באמבולנס גיליתי
להפתעתי כי החלוק שלי פתוח לגמרי מאחורה - בשיא תפארתו!
הבנתי כי המעצב חלוקים של סורוקה כנראה גם מצחיק. הידקתי את
החלוק כמה שיכולתי, והתחלתי גוררת את עמוד האינפוזיה שלי ואת
עצמי חזרה לחדר ולמיטה שלי. הרגשתי נורא ואיום, היה לי קשה
לנשום פתאום, ממש מחנק, הרגשתי איך הריאות שלי מתאמצות לנשום.
עלו בי מחשבות כמו 4 שנים של עישון, גידולים סרטניים ממאירים,
החלפת ריאה בניתוח...
פתאום קלטתי שרשום על שקית האינפוזיה שלי "ציאניד - לא למאכל"
וכמובן היה את ציור הגולגולת, זה שמתריע כי יש פה סכנת מוות!
באותו רגע יכולתי פשוט למות מצחוק, אבל לא. אני קורצתי מחומר
של שורדים.
ישר הוצאתי את האינפוזיה מהוריד שלי ושתיתי כמויות עצומות של
מים... ניצלתי!
בתור פיצוי על חווית המוות שחוויתי קיבלתי חדר פרטי - בלי
זקנים פלצנים. הייתה לי טלוויזיה ואמא שביקרה אותי כל יום 5
שעות, פיזיותרפיה, ממש חיים טובים! אחרי שבוע השתחררתי מבית
החולים.
עליתי על אוטובוס, ואת מי אני רואה? את הנהג המצחיק! חייכתי
אליו והוא ישר התחיל להתנצל בפני, ביקש סליחה, אמר שהוא לא
התכוון, כי פשוט באותו בוקר הוא תפס את אשתו בוגדת בו עם אחיו
- שהוא במקרה נהג אמבולנס!  בעזרת אצבע משולשת הראיתי לו מה
דעתי על חייו הפרטיים. הוא החנה את האוטובוס בצד ובא לשבת
לידי, הוא החזיק את ידי והתחיל לבכות שהוא בן אדם טוב, ושהוא
היה מזיין את אישתו 3 פעמים ביום אם לא יותר, ואיך שהוא פינק
אותה ועוד ועוד.... אחרי 20 דקות בערך , שכבר כל הנוסעים
התחילו ממש להתעצבן עליו, הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו :
"נהג! אגד בדרך שלך". וצחקתי ככה עד שהגעתי הביתה, לפני שירדתי
מהאוטובוס הנהג ביקש שוב סליחה, והבטיח לי שהוא לעולם לא יצחק
על אחרים. הסתכלתי לו בעיניים ואמרתי לו : "נהג! צחוק הגורל
גדול מצחוק הצוחק אחרון!"
ובאותה שניה שבאתי לרדת במדרגות של האוטובוס, איזה ילד מגעיל
עם חנונה בין שתי האצבעות שלו, זורק את החנונה בדיוק לפני הרגל
שלי, ואני הייתי בקטע של לרדת מהאוטובוס בדאווין, כי תקעתי
לנהג משפט מנצח. ישר החלקתי על הגוש חנונה, על המדרגות של
האוטובוס, על המדרכה!
עכשיו אני עם שבר בעצם הזנב, בקושי יכולה לכשכש בו!
אויייייששש  .......... כנראה שצחוק הגורל גדול מצחוק הצוחק
אחרון!