'בוקר טוב!'. כך, בהתלהבות לא אופיינית, ברך יואב, הבוס של
אסף, את העובד החביב עליו. אסף, שהופתע לשמוע את קולו של
המנכ"ל שלו בבוקר יום שישי, הפנוי שלו בד"כ, היה מופתע עוד
יותר כשזה הכריז לו בחגיגיות: 'כרגע סיימתי שיחה ידידותית עם
ריצ'רד סמית' מחברת קיי.אס.אם בניו יורק. מיסטר סמית' רוצה
נציג מהחברה הקטנה שלנו שיגיע בתוך שבוע לניו יורק לקיום מספר
השתלמויות ופגישות עם בכירי תעשיית ההיי-טק האמריקאי. הודעתי
לו, כמובן, שאין לי שום בעיה לשלוח מישהו, ואמרתי לו שזה יהיה
אתה. אני יודע שיש לך עכשיו כמה בעיות עם עינת והתינוקת החדשה,
אבל אתה חייב להבין שזו עשויה להיות קפיצת דרך ענקית עבורך
ועבור החברה כולה'. עוד לפני שאסף הספיק להגיב בצורה כלשהי,
המשיך יואב: 'אני מאוד מקווה שתדע לקחת את ההחלטה הכלכלית
והמקצועית הנכונה עבורך ועבור החברה. זה הצ'אנס הגדול שלך.
המשך יום מהנה ביותר!'.
ללא הצלחה ממשית ניסה אסף המופתע להשחיל מילה או שתיים בתוך
המונולוג ההחלטי של הבוס שלו. הוא ידע שאשתו לא ממש תאהב את
הרעיון וגם לא היה מוכן להיות רחוק עד כדי כך מהתינוקת שזה עתה
נולדה לו.

אסף, בן 34, נשוי לעינת + שיר, תינוקת בת חודש, עובד מזה כשלוש
שנים בחברת הסטארט-אפ איי.סי.אר. חבריו לעבודה יודעים לספר
עליו שהוא בחור מקסים וחינני, מסור לעבודה במאה אחוז, יודע
להפיק מעצמו את המקסימום ותמיד עושה את כל אשר מוטל עליו ללא
דופי. לאחר שסיים את הצבא, שם שרת באחת מחטיבות 'גולני', החל
אסף בלימודי מחשבים באוניברסיטה. יום אחד, כשהגיע לקמפוס לגמרי
במקרה, פגש את עינת, שהייתה שם ספרנית ראשית. חבריהם המשותפים
של בני הזוג אומרים שהייתה זו אהבה ממבט ראשון, והיה ברור
לכולם שהם יבלו את שארית חייהם יחד, באושר רב.
לפני כשנה וחצי התחתנו אסף ועינת, ולפני כחודש נולדה ביתם
הראשונה, שיר.
אולם, עם כניסתה של עינת להריון, החמיר מצבם הכלכלי של הזוג,
והיה ברור שהוא אף ייהפך קשה יותר עם לידתה של התינוקת. אסף,
שהיה מודאג ביותר מהמצב הכלכלי המחריף, החל לעבוד שעות נוספות
כדי להשלים את ההכנסה, שכן עינת פוטרה עקב קיצוצים קשים
באוניברסיטה. היחסים בין בני הזוג הורעו בהדרגה עם התקדמות
ההיריון: אסף הפך לחיית עבודה, בילה במשרד הרבה יותר זמן מאשר
בבית, לא התעניין במצבה הנפשי והפיזי של אשתו ומוחו היה עסוק
תמיד באיך לגייס יותר כסף כדי להתפרנס בכבוד וכדי לדאוג
לתינוקת המיועדת. כשהגיע יום הלידה, הוא העדיף להישאר ליד
המחשב במשרד מאשר ליד מיטת אשתו בבית-החולים, עובדה אשר הכעיסה
את עינת וגרמה לה להרגיש צער רב.
בוקר יום שישי ושעות הצהריים המוקדמות עברו כנצח אינסופי, ואסף
העביר אותן כשהוא עמוס מחשבות והתלבטויות בנוגע להחלטה אותה
הוא צריך למסור ביום ראשון.
כשהגיעה אשתו הביתה אחה"צ, קרא לה אסף לחדרם ובטון הססני אמר
לה:
'עינת, יש משהו שאני צריך לומר לך'.
'מה... מה קרה?', שאלה עינת בדאגה.
'לא קרה כלום, אל תיבהלי, פשוט... יואב, המנכ"ל של איי.סי.אר,
התקשר אליי היום בבוקר והציע לי לנסוע בתוך שבוע לניו יורק,
לסדרת השתלמויות ופגישות עם אנשי מקצוע אמריקאיים. הוא אמר שיש
תגמול כספי נאה על כך ושאני אפילו אזכה לקידום מקצועי. אז מה
את אומרת?'.
שתיקה. עינת נראתה המומה לחלוטין מדבריו של בעלה. לאחר דקות
מספר, כשהתעשתה, אמרה לו בתקיפות מסוימת: 'אבל אסף, אתה מקדיש
יותר מדי לעבודה ופחות מדי למשפחה. שלא תבין לא נכון, אני מאוד
רוצה שתתקדם במקצוע  ושתעשה יותר כסף עבורנו, אבל... יש גבול
מסוים, וזה לא יכול לבוא כל הזמן על חשבון המשפחה הקטנה שלנו.
יש לנו תינוקת בת חודש והיא חייבת דמות אבהית מסוימת בחייה,
נכון?!'.
אסף לא הופתע כלל וכלל מתגובתה הראשונית של אשתו, אולם כן
הופתע כשזו אמרה לו לאחר שתיקה רועמת:' אני בכל זאת רוצה
שתיסע, אבל תדע שאני ושיר צריכות אותך לאחר מכן להרבה יותר זמן
בבית. אני באמת רוצה שיהיה לנו טוב, אבל גם אתה צריך לשתף
פעולה'.
'אני שמח שאת מבינה', הודה אסף לאשתו.'אני מבטיח לך שכשאחזור
אשקיע הרבה יותר בך, בשיר ובעצמי. אני אוהב אתכן כל-כך...  לא
אתן למה שבנינו להתפרק'.
'אוקיי, אם כך אני מאוד שמחה עבורך, ומאחלת לך רק בהצלחה',
אמרה בשמחה עינת.
'תודה רבה, אני מאושר שכך את מרגישה', החזיר אסף בחיוך.

ביום ראשון בבוקר, עם הגיעו לעבודה, התייצב מיד אסף במשרדו של
המנכ"ל שלו.
'בוקר טוב! אני שמח שהחלטת להסכים', ניחש בהחלטיות יואב.
'כן בוס, אהיה מוכן מתי שרק תרצה אותי', ענה אסף בביטחון.
'יפה, כי דיברתי עם ריצ'י סמית' והוא ארגן לך טיסת לילה לניו
יורק היום', הפתיע יואב והמשיך: 'אתה יכול לעזוב את המשרד מתי
שתרצה, אבל בחצות יש לך טיסה לניו יורק. מיסטר סמית' יחכה לך
ב-JFK ברגע שתנחת. אני מאחל לך טיסה נעימה ושהות מרתקת'.
אסף, שהופתע מאוד מדבריו של הבוס שלו, אמר לו לאחר שתיקה קצרה
בה נראה מעכל את הדברים: 'אין בעיה, אני אהיה מוכן'.
'כל טוב אסף, ו... אל תשכח לומר על זה  לעינת... שלא תדאג',
הוסיף יואב בחצי חיוך.
בשעה שתיים בצהריים עזב אסף את משרדי החברה, ויצא לעבר ביתו,
שם פגש באשתו אשר הופתעה מאוד לראות אותו בשעה כה מוקדמת.
'מה אתה עושה פה?!', שאלה עינת בחרדה לא מובנת.
'אני טס היום. באתי לארוז ולהיפרד ממך ומשיר', ענה לה אסף
בשמחה.
'ואוו, איזה יופי. בוא אני אעזור לך', הציעה עינת.
לאחר כמה שעות של אריזת חפצים ולאחר שנפרד מאשתו וביתו, הגיע
אסף לנמל התעופה בן-גוריון בשעה אחת עשרה בלילה, כאשר הוא יודע
שתעבור עליו שעה נצחית בהמתנה לטיסה 826 ת"א-ניו יורק.

'אסף! אני לא מאמינה שזה אתה! מה שלומך?', נשמע לפתע קול נשי
נלהב מאחורי אסף, בעוד זה יושב מנומנם באולם ההמתנה לפני
הטיסה.
'בסדר... נועה? זו את? ואוו... המון זמן לא התראינו... מה
שלומך?', שאל אסף את חברתו משכבר הימים.
'בסדר!  לאן טס?', שאלה נועה.
'ניו יורק, ענייני עבודה. ואת?'.
'גם... איזו טיסה אתה?'
'826, ת"א-ניו יורק'.
'אוו!! גם אני... איזה צרוף מקרים', התלהבה לה נועה.
כשנותרה שעה לפני העלייה למטוס, החליפו אסף ונועה, החברים הכי
טובים בתיכון, חווית נעורים נעימות ואף שיתפו אחד את השנייה
בהווה הבעייתי שלהם.
כשעלו למטוס, נפרדו השניים תוך הבטחות הדדיות לשמור על קשר
בהמשך.
הם הניחו שלא יראו אחד את השנייה בעיר הגדולה.

הטיסה הארוכה עברה על אסף בנעימים. הוא קרא, האזין למוסיקה,
השלים כמה שעות שינה טובות, ובעיקר חשב על העתיד הטוב יותר
שמצפה לו. אחרי הכל, הנסיעה הזו עשויה לשפר מאוד את מצבה
הכלכלי של משפחתו.
כשהגיע אסף ל- JFK הוא קיווה לראות שוב את נועה, אולם מבטיו
החייכניים של מיסטר סמית' פגשו את עיניו קודם. ריצ'רד סמית'
היה אמריקאי ממוצע בן 40, נעים הליכות, נחמד ביותר ונראה טוב
בהחלט. אסף חיבב אותו מהרגע הראשון. בניגוד לכל אותם אנשי
עסקים אפורים איתם נאלץ לעבוד בעבר, מיסטר סמית', או ריצ'י,
כפי שרצה שיכנו אותו, היה אדם פתוח, זורם וצעיר מאוד באופיו.
לאחר שהחליפו חווית ראשוניות עוד בשדה התעופה, הגיעו השניים
למשרדי חברת קיי.אס.אם בשדרה השביעית בניו יורק. אסף לא יכול
היה שלא להתפעל מהיוקרתיות והעושר של החברה: המחשבים, החדרים
ואפילו האנשים.
'אתה בטח נורא עייף, בוא ניקח יחד מונית למלון שלך', הציע
ריצ'י בנדיבות.
'תודה, מיסטר סמית', כלומר... ריצ'י, זה רעיון טוב', הודה לו
אסף.
השניים עזבו את משרדי החברה, והזמינו מונית ל'שרתון פלזה'
שבשדרה החמישית.
לאחר נסיעה קצרצרה הגיעו למלון, שם נפרד ריצ'י מאסף ואף הבטיח
לאסוף אותו מחר בבוקר מפתח המלון.
אסף, אשר היה תשוש ביותר לנוכח ההתרוצצויות בין משרדי החברה
הענקיים, התיישב לו בלובי וכל מה שהוא רצה היה רק לנוח מעט
לקראת המעבר לחדרו.

'אסף! שוב אנחנו נפגשים... איזה כיף שאתה פה!', הפתיעה אותו
(שוב) נועה מאחור.
'נועה... איזו הפתעה נעימה לראות אותך פה... חשבתי שכבר לא
ניפגש... עכשיו יהיה לי לפחות עם מי לדבר ולהעביר את הזמן',
ענה לה אסף בשמחה.
'תגיד, איזה מס' חדר אתה?',שאלה נועה.
'6439... אני חושב... ואת?'.
'7111', ענתה לו נועה.
'תגידי, תהיי עוד שעתיים במלון?', שאל אסף בתקווה.
'בטח, רוצה לבוא אליי לדבר קצת?', חשה אותו נועה.
'כן, יהיה לי ממש משעמם', התוודה אסף.
'אוקי, אז עוד שעתיים', נפרדה ממנו נועה בנשיקה חברותית
קלילה.
לאחר הרהורים קלים עלה סופסוף אסף לחדרו, העביר שעה באמבטיה
חמה אשר שחררה מעט את גופו הלחוץ, התלבש באיטיות ועלה לחדרה של
נועה.
לאחר שהגיע לחדר המיועד, חדר 7110, התלבט אסף קלות לפני שנכנס.
אמנם הוא ונועה היו רק חברים טובים, אבל בתקופת התיכון ידעו גם
כמה רגעים אינטימיים ביותר. נוסף לכל, נועה היא גרושה טרייה,
נראית טוב מאוד, ואסף ידע שהיא מעוניינת כעת בקשר רציני.
למרות הכל,שכנע עצמו אסף שהוא לא יעשה דבר שיפגע בנאמנות שלו
כלפי עינת ושיר, אותן אהב מאוד, ונקש שלוש פעמים על דלת חדר
מס' 7110.
'כן בחור צעיר, את מי אתה מחפש?', שאלו בהפתעה זוג הקשישים
שניצבו מולו.
אסף, מבוהל לחלוטין, הבין, לאחר סדרת התנצלויות, שהוא טעה בחדר
ושנועה משתכנת בחדר ליד...
בהחלטיות הססנית צעד אסף כמה צעדים ימינה והגיע לחדר מספר
7111. לאחר מספר פעמים שנקש בדלת ללא תוצאות, פתחה לו נועה את
הדלת.
היא הייתה לבושה חלוק לבן, שערה היה פזור לחלוטין, עיניה נצצו,
והיא נראתה לאסף מושכת מתמיד.

'היי',  פלט אסף בהססנות.
'היי', ענתה לו נועה ונישקה אותו על הלחי. באותו רגע, למרות
שהנשיקה הייתה ידידותית בלבד, חש אסף מעין תשוקה עזה כלפי
נועה.
אט אט החלה להתפתח שיחה חמה וחברותית בין השניים. אסף גולל
בפני חברתו הטובה את כל סיפור חייו: מהרגע בו השתחרר מהצבא,
לימודיו באוניברסיטה, האהבה הגדולה לעינת, העבודה המתישה,
המשברים בנישואים שלהם, הולדת שיר וכו'.
נועה, כך התברר לאסף, התחתנה מיד לאחר הצבא לרועי, החבר המשותף
שלהם בתיכון, אולם הם התגרשו בצורה מכוערת לפני מספר חודשים.
'הבן זונה בגד בי ללא הפסקה', סיפרה נועה בכאב והמשיכה: 'אני
אהבתי אותו, אבל הוא לא יכול היה להבין שאני אישה עובדת ויש לי
דברים אחרים לעשות חוץ מלהיות אשתו. אז הוא הלך עם אחרות'.
'אני... מצטער... לא יודע מה לומר', ניסה לנחמה אסף.
'זה בסדר, כבר התאוששתי', הרגיעה אותו נועה.
השיחה עם נועה, כך הרגיש אסף, הייתה בדיוק הדבר שהוא צריך. היא
ידעה איך לעודד אותו, לעשות הכל הרבה יותר קל עבורו ולשחרר
אותו מהמתח הרב אותו הוא חווה.
'אתה נורא לחוץ, אולי תחליף בגדים ואני אעשה לך מסאג' טוב
ומרגיע', כמו שאני יודעת, אתה יודע', פנתה נועה לאסף המופתע.
'אממ... אוקי... אני כבר חוזר', הסכים אסף ונכנס לאחד החדרים
כדי להחליף בגדים.
כשחזר, נטול חולצה ולבוש במכנסיים קצרים, המתינה לו נועה על
המיטה.
'בוא... תתפשט, תשכב פה ופשוט תשתחרר', לחשה לעברו נועה.
אסף התפשט לחלוטין ונשכב על המיטה. אט אט הוא החל להרגיש את
ידיה המופלאות של נועה עושות קסמים על גופו.'אוי... כמה שזה
היה חסר לי', התוודה.
לאחר דקות ארוכות של עיסוי מענג נשכבה נועה לצד אסף על המיטה.
בתשוקה עזה הביטה עליו, והצמידה לשפתיו נשיקה ארוכה וחושנית
במיוחד.
ערום לחלוטין הוא החל להפשיט אותה, ללא התנגדות כלשהי מצידה...

'הוא כל-כך טוב אליי', חשבה לה נועה. היא נהנתה מכל רגע עם
אסף,שידע, כך היא הרגישה, היכן הנקודות הרגישות ביותר בגופה.
שניהם חשו תשוקה אדירה אחד כלפי השנייה, ופשוט לא יכלו להתנתק
זה מזו.
לאחר ששכבו אחד עם השנייה, התלבשו אסף ונועה.
'זה מזכיר לי ימים נשכחים וטובים במיוחד... את יודעת?', לחש
לעברה אסף.
'כן... גם לי... אבל אתה יודע, זה לא חייב להיגמר כאן', השיבה
לו נועה.
'נועה, את יודעת שאני נשוי ויש לי תינוקת. אני מאוד לא רוצה
לפגוע בעינת ובשיר'.
'כן, אני מבינה. מבחינתי, אין בעיה. תגיד, מה דעתך להסתובב קצת
בניו יורק מחר אחרי הצהרים?', הציעה נועה.
' אין בעיה, אני אשמח מאוד לשנות אווירה אחרי הדיונים הנלאים
עם אנשי העסקים המשעממים האלו', ענה אסף בשמחה.
'אחלה, אז מחר בחמש וחצי בלובי?', שאלה נועה.
נפלא, אני אהיה שם'.
השניים נפרדו בנשיקה, אלא שבניגוד לנשיקות הקודמות בין השניים,
לא הייתה זו נשיקה חברותית בלבד, אלא נשיקה ארוכה ומלאת תשוקה,
שרמזה לשניים על העתיד להתרחש.
כשחזר לחדרו, חשב לו אסף על כל מה שארע.
'האם לספר לעינת? איך היא תגיב? ומה יקרה ביני ובין נועה?'.
עמוס במחשבות ולבטים נשכב לו לישון.

ביום למחרת קם אסף בשעה שבע וחצי בבוקר. בשעה שמונה וחצי הוא
קבע עם ריצ'י בפתח המלון, ועד אז הוא קיווה עוד לבקר בחדר
האוכל המפואר של 'פלזה'.
לאחר שהתלבש בזריזות, ירד לו לחדר האוכל. משהו בו קיווה לראות
את נועה שם, אולם נכונה לו אכזבה שכן היא הייתה שקועה בשינה
עמוקה וטובה. לאחר שטעם וזלל לו בהנאה מרובה בחדר האוכל, המשיך
לו אסף לכניסת המלון שם פגש את ריצ'י שהוביל אותו למונית שכבר
חיכתה להם בחוץ.
אחרי נסיעה נעימה ביום סתווי בניו יורק, הגיעו השניים למשרדי
החברה בשדרה השביעית.
מהרגע שהגיע למשרדים, התנפלו עליו בעלי תפקידים רבים
בקיי.אס.אם וחקרו אותו בקשר לתעשיית ההיי טק בישראל, תפקידו
באיי.סי.אר והתרשמותו מהחברה. הוא העביר שעות על גבי שעות
בהשתלמויות, דיונים וסדרת פגישות עם אנשי מפתח בחברה
האמריקאית.
לא פעם ישב לו אסף יחד עם כמה אנשי תעשייה מחויטים, וכל מה
שהוא הצליח לחשוב עליו היה הערב המענג שהעניקה לו נועה אמש.
בעודו שומע נתונים על יחסי השיווק בין ישראל וארה"ב, דמיין אסף
איך נועה, ערומה לחלוטין, מעסה את גופו בחושניות שוב, חודרת
לתוכו ועושה לו רק טוב.

בשעות אחר הצהרים, לאחר שנפרד מכל בכירי החברה, עזב אסף את
משרדו  ויצא לכיוון המונית שחיכתה לו. השהייה במונית עברה על
אסף במחשבות על נועה: 'האם היא תרצה קשרים מחייבים יותר? או
שמא העובדה שאני נשוי עשויה להרתיע אותה מפניי?'.
בשעה חמש אחר הצהרים הגיע אסף למלון ועלה לחדרו, שם התקלח
במהירות, החליף בגדים וירד כעבור חצי שעה למקום המפגש עם
נועה.
בשעה חמש וארבעים, עשר דקות אחרי שקבעו להיפגש, הגיעה נועה
לפגישה עם אסף.
ברגע שראה אותה אסף, לא יכל היה שלא להיזכר ברגעים הקסומים של
שניהם אמש.
כשהתקרבו אחד לשני, לא ידע אסף מה לעשות  לנשק אותה? אם כן,
איך?
נועה נישקה לבסוף את אסף על הלחי, עובדה שגרמה לו להרגיש אכזבה
קלה.
'סו, לאן נלך?', שאלה נועה בהתלהבות אופיינית.
'אני משער שפשוט נקיף את הטיימס סקוויר, לא?', הציע אסף.
'כן! רעיון נפלא. בוא נתחיל ללכת', המשיכה נועה.
השניים בילו ארבע שעות תמימות בשיטוטים בלתי נגמרים ברחבי ניו
יורק סיטי. הם קנו, התלהבו, צחקו ופשוט הרגישו כל-כך נינוחים
ושמחים אחד עם השנייה.
בשעה עשר בלילה הם הגיעו למלון, תשושים ביותר אך מאוד
מאושרים.
'טוב אז, נתראה מחר אני מניח', אמר אסף.
'אוקיי', הסכימה נועה באכזבה משהו.
' אפשר לתת לך נשיקת פרידה?', שאל אסף לפתע.
'כן... אבל... מחר בבוקר', לחשה נועה בחוזקה ונישקה בחושניות
מופגנת את אסף.

את הלילה הנוכחי העבירו אסף ונועה בתשוקה בלתי נגמרת. כשהגיעו
לחדרה הם התנפלו אחד על השנייה, הפשיטו עצמם במהירות, ושכבו
יחד על המיטה.
לשניהם היה נדמה כאילו הקשר החפוז בינם הוא בדיוק הדבר שהם
צריכים. נועה רצתה מאוד קשר עם כמו אדם כמו אסף, שהכיר אותה
וידע בדיוק מה טוב עבורה.  אסף שיווע לקשר עם אישה כמו נועה:
היא הייתה מושכת הרבה יותר מעינת, קלילה וזורמת יותר ממנה,
ופשוט ידעה כיצד לענג אותו יותר.
נועה ואסף פשוט לא יכלו להיפרד זו מזה. היה זה הדבר ששניהם
חלמו ופנטזו עליו לאורך כל היום.

הימים הבאים עברו על אסף כשגרה קבועה למדי: את שעות הבוקר הוא
העביר בדיונים, פגישות, הרצאות, השתלמויות וכו'. אולם, כשחזר
למלון חיכתה לו נועה בשעה קבועה והם שוטטו להם מדי יום בהנאה
מרובה ברחובות ניו יורק. אסף חזר לעיתים רחוקות לחדרו שלו, שכן
את רוב שהותו במלון הוא העביר בחדרה
(ובעיקר במיטתה) של נועה. היו אלו ימים נפלאים עבורו, למרות
שחש שהוא חוטא בחטא הבגידה הנורא מכל. לא פעם, בזמן שהיה
בזרועותיה של נועה,  חשב אסף על תגובותיה של עינת: האם היא
תסלח לי? תרצה גירושין? ומה יהיה על התינוקת הקטנה? שאלות אלו
ניקרו במוחו ללא הרף.

במוצ"ש הגיע מועד החזרה ארצה. טיסה 245 ניו יורק-ת"א הייתה
אמורה לצאת בשעה שבע בערב. את שעות הבוקר והצהריים העביר אסף
עם נועה. הוא הבטיח לה לשמור על קשר גם בישראל אפילו אם עינת
לא תדע על מה שארע והוא יישאר איתה.
לאחר שנפרדו בנשיקה, הזמין אסף מונית אל שדה התעופה JFK והגיע
אליו בשעה חמש אחה"צ. את השעתיים שנותרו עד הטיסה הוא העביר
במסע קניות בלתי נגמר. רוב הקניות נועדו לעינת, שכן כבר אז
קיבל אסף החלטה עקרונית לספר לאשתו את כל אשר אירע בניו יורק.
הוא קיווה שחלק מהקניות שנועדו לה ירככו במעט את הכעס בה. אסף
קיווה שהיא תבין את הלחץ והמתח הרבים שהוא חש, שנועה 'בדיוק
הייתה שם שהייתי צריך אותה'  ושלא תכעס מדי כדי שלא לפרק את
המשפחה.

הטיסה הזו, בניגוד לטיסה הלוך, עברה על אסף כנצח מעיק
ואינסופי, שכאילו העיד על כל העתיד להתרחש עם הגיעו הביתה.
לאחר 12 שעות נוראיות מבחינתו, הגיע אסף לנמל התעופה
בן-גוריון. שם, מאושרות וחייכניות, המתינו לו אשתו וביתו. בעוד
שאת שיר לא הייתה לו בעיה לחבק חזק ולנשק ללא הרף, בכל פעם
שנגע אסף באשתו נזכר בנועה. המגע שלה, החושניות שבה, הדרך שהיא
עשתה לו טוב - כל אלו היו שונים מאוד מהמגע הקר של עינת.
לאחר שהגיע הביתה, נח מעט וסיפר את כל אשר חווה בניו יורק,
הגיע הרגע ממנו הוא חשש ביותר.
עינת קראה לו לחדרם, ובמבט חודרני לחשה לו: 'נורא התגעגעתי
למגע שלך'.
בשלב זה נעתקה נשימתו של אסף. הוא חש שזה הרגע הנכון ביותר
לספר לה את כל אשר ארע עם נועה. הוא ידע שיהיה לה קשה ביותר
לקבל את זה, אבל חשב גם שעדיף לומר עכשיו מאשר לשמור בבטן סוד
שכזה לאורך זמן.
'למה אתה לא בא למיטה?', חקרה עינת.
'יש משהו שאני חייב לספר לך. אני יודע שיהיה לך קשה לקבל את
זה, אבל אני מרגיש שאני פשוט לא יכול לשמור את זה בתוכי. אני
מקווה שתביני', אמר אסף בהססנות רבה.
'אוקי... אני שומעת', לחשה עינת.
'את יודעת שהעבודה שלי מלווה בהמון לחצים ומתחים. כשהגעתי לניו
יורק רציתי להשתחרר מעט מכל המערכת הנוראית הזו. רציתי לשנות
אווירה, להתפנק, לעשות טוב לעצמי ולא לאחרים. כבר בבן-גוריון
פגשתי את נועה, חברה טובה מאוד עוד מתקופת התיכון.
רצה הגורל והשתכנו באותו מלון. כיוון ששנינו היינו שם לגמרי
לבד, יצא שהייתי בחדר שלה המון, כי פשוט לא היה לנו עם מי
לדבר. נועה חשה כמה אני לחוץ, מתוח ולא מאושר, ופשוט ידעה
בדיוק מה לעשות כדי לגרום לי להרגיש משוחרר. אני פשוט נסחפתי
אחריה ואיתה. לא התכוונתי לפגוע בך, אבל את חייבת להבין שהייתי
צריך את מה שקרה שם בשביל עצמי'.
עינת נראתה המומה ופגועה לחלוטין. לאחר דקות ממושכות של שתיקה
רועמת ומתח רב באוויר, פלטה: 'כמה פעמים זה קרה?'.
'בערך... כל יום שהייתי בניו יורק', ענה אסף תוך-כדי השפלת
ראשו.
בשלב זה לא יכל היה אסף שלא להבחין במבט הכעוס של אשתו. 'הכעס
אוכל אותה הרבה יותר מהכאב', חשב.
'אני לא מאמינה שעשית לי את זה', פלטה עינת.
'עינת... תביני', ניסה אסף לרכך אותה.
'שום תביני! אני רוצה שתאסוף את החפצים שלך במהירות ותיסע מפה!
אני לא רוצה לראות אותך! חתיכת בוגד בן זונה שכמוך!!!', התרתחה
לה.
אסף הבין שזה אבוד מבחינתו. הוא מכיר את אשתו טוב יותר מכל אחד
אחר, ויודע שכאשר היא אומרת משהו זה סופי בהחלט. הוא גם ידע
שכשהיא כועסת ופגועה, היא לגמרי לא שולטת במעשיה ועשויה לגרום
נזק רב לעצמה או לקרוביה.'אני מקווה שהכעס לא יגרום לה לפגוע
בשיר בצורה כלשהי', חשש אסף מנקמה אפשרית של אשתו הפגועה.
לאחר שארז את חפציו במהירות ונפרד מביתו, יצא אסף לעבר ביתם של
הוריו.
למזלו, הוריו לא היו בבית. 'לפחות אני לא אצטרך לתת להם הסברים
ותשובות למה אני פה ולא בביתי שלי', חשב לעצמו בהקלה מסוימת.
כבר שהגיע התיישב לו אסף על המחשב והתחיל להשלים מעט שעות
עבודה. העבודה תמיד הייתה מפלט עבורו מהצרות בבית. לפתע, כמו
מגנט, נמשכה ידו לטלפון והוא חייג את מספרה של נועה.
הוא ידע שהיא עדיין בניו יורק, אבל השאיר לה הודעה ובה סיפר לה
את כל אשר קרה עם עינת ושהוא מאוד רוצה לראות אותה בהקדם
האפשרי.

לאחר שבוע של עבודה מסביב לשעון, בו נפגש אך רק עם אנשי מקצוע,
אזר אסף אומץ והתקשר הביתה :
'עינת, את חייבת להביא אליי את שיר. אני מת לראות אותה', התחנן
בפני אשתו אסף.
'אוקיי, איפה אתה נמצא?', שאלה עינת בחוסר רצון.
'אצל ההורים שלי, תוכלי לבוא?', שאל אסף בייאוש.
'אוקי, עוד מעט אני אצלך', נכנעה עינת.
את הדקות הבאות העביר אסף בהרהורים ומחשבות על נועה, עינת
ובעיקר ביתו הקטנה אליה התגעגע מאוד. לפתע, צלצול טלפון.
אסף,שהיה בטוח שזו אשתו, הופתע ביותר כשקולה של נועה נשמע
מהעבר השני: 'אסף, אני בדרך אליך, תוך כמה דקות אהיה אצלך'.
אסף הנרגש  נשמע כמובן נלהב לנוכח ההגעה המשוערת של חברתו
הטובה.
לאחר 10 דקות, הופיעה נועה בפתח בית הוריו של אסף. בלי לחכות
מדי היא התנפלה עליו בחיבוקים ונשיקות. אסף שכח לחלוטין את
העובדה שאשתו וביתו אמורות להיות כאן כל רגע.
בחושניות רבה מיהרו להם אסף ונועה לחדר המיטות, הפשיטו אחד את
השנייה במהירות ושכבו זה עם זו בתשוקה רבה.
לפתע, צלצול בדלת. 'עינת!!!', חשב לו בחרדה אסף לנוכח שמע קולה
של אשתו איתה הוא קבע.
בלי לחכות יותר מדי נכנסה עינת הביתה, ותוך-כדי שמיעת גניחותיה
של נועה צעקה מספר פעמים: 'אסף! אסף...'.
לאחר שהתלבשו בזריזות יצאו נועה ואסף לכיוונה של עינת.
'אני לא מאמינה שאתה עושה לי את זה דווקא איתה', פלטה עינת
תוך-כדי זלזול מופגן בנועה.
'אולי יותר טוב לו איתי', השיבה לה נועה בעוקצניות.
'עינת, אל תתחילי עכשיו טוב?!', ניסה להרגיע אסף.
'אתם תשלמו על זה', איימה עינת ונראתה כעוסה מתמיד.

בתנועה חדה ומהירה שלפה עינת אקדח טעון מתיקה. פניהם של אסף
ונועה הפכו לבנים לחלוטין, והפחד הרב שאחז בהם לא אפשר להם
להוציא מילה.
לאחר מספר דקות בהן קיללה עינת במרץ את אסף ונועה, ניסתה
האחרונה למשוך לפתע את האקדח מידה המאיימות של עינת.'אני אראה
לך חתיכת זונה!', צרחה עינת.
שלוש יריות נשמעו. שלושה כדורים פגעו בחזה של נועה. מתבוססת
בדמה היא ניסתה למלמל משהו עד אשר נחלש קולה לעד.
'למה... למה עשית את זה', מירר אסף בכעס כלפי אשתו.
'למה אני עשיתי את זה?! איך אתה לא מתבייש לומר דבר כזה', ענתה
עינת כשהאקדח עדיין בידה.
אסף הנרגש ניסה להשתלט על אשתו שהחלה מאבדת דעתה. התינוקת
ההמומה, שהייתה עדה לכל המתרחש, החלה בוכה בקולניות.
'אני לא אסלח לך לעולם', צעקה עינת. ירייה. כדור בודד נורה
ופגע בראשו של אסף, שכתוצאה מכך מת במקום.
כשהיא מצויה במצב של אי-שפיות, השליכה עינת את האקדח על הרצפה
והסתלקה לה מהדירה.

והתינוקת בוכה... ובוכה... ובוכה...