בחשכת הלילה, כששחור מתערבב עם אדום וצהוב,
כשאהבה נוגעת, מענגת ומכאיבה הכי הרבה,
דווקא אז ישנה תשוקה לא לדעת, לא להבין, לא לחקור.
באותם רגעים קטנים, ארוכים, רכים,
הכל מרחף, הכל קל ופשוט, תשובות שאף פעם לא היו להם שאלות,
צצות ועולות, צצות ועולות.
הרגש מעפיל על ההגיון,
הספונטניות על התכנון,
ובגלל שהחושך זז, כך גם שאר הדברים;
המחשבות בתוך הראש,
הרגשות בתוך הלב,
הפחדים
והאופטימיות.
הכל לפתע ממהר כי ישנה הידיעה המרה
שבקרוב, ממש בקרוב
ייעלמו אופטימיות, פחדים, מחשבות על אהבה
וקרן של אור תנפץ את אותו הזרם,
הנעים הזה של לילה.