יושב עם בקבוק של בירה...
השעה מאוחרת - מאוד מאוחרת...הכי טובה לבירה....
בעצם בירה טובה לכל שעה ביום
אבל בצהריים כשחם או באמצע הלילה זה ללא ספק הכי מתאים.
שלוק קטן ועוד אחד ואני שואל את עצמי.
מה יש בה? מה עושה אותה למה שהיא?
כמו רוב הדברים המשכרים והממסטלים בעולם הבירה הכי טובה
בהקצנת מצבי רוח. כשאתה שמח היא תעשה אותך טיפה יותר שמח
וכשאתה בדיכאון היא תהפוך את הדאון שלך להרבה יותר עמוק.
ועכשיו אני ללא ספק בקטע של הדיכאון. זה מעלה מחשבות...
אנתה חושב על כמה חרא לך, כמה ה"חברים" שלך הם צבועים ולא באמת
אוהבים אותך, ואיך זה שכולם חברים של כולם (ובייחוד שלך)
לפי אינטרסים, ואיך זה שאתה לבד עכשיו, בודד, בלי אהבה, כבר כל
כך הרבה זמן, שהפסקת לספור, ולמה לא הולך לך כל מה שרצית וכל
מה שתכננת והבעיה הגדולה שנראה שהכול ימשיך להיות חראגיל ושום
דבר לא ישתנה. ככה זה, הבירה מביאה עכשיו מחשבות עצובות.
עוד לגימה אחת ועוד אחת מהנוזל החום-זהוב שבאור הצהוב שמופץ
מהמחשב הוא הרבה יותר חום-זהוב, ונשאר לי כבר רק איזה חצי
בקבוק מלא - איזה דכאון.
את האמת, הדיכאון הזה גורם לי להרגיש טוב עם עצמי באיזה שהוא
מובן. זה מעגל כזה של רחמים עצמיים שמביא אותך לעמדה שכל העולם
כבר נגדך, ואם כל אנשי העולם, הגורל, המזל, יד המקרה וכוחות
הטבע חברו ביחד בשביל לאמלל לך את החיים אז מה כבר אתה הקטן
יכול לעשות. אז אתה אומר: יאללה עכשיו זה אני נגד כולם, נגד כל
העולם, ואני גם ככה מרגיש כזה אפס כרגע שמה כבר יש לי
לעשות...
וכל המחשבה הזאת מביאה להתפשטות של תחושה טובה בבטן שלך ובכל
הגוף ו...הופס! נגמר הבקבוק.
אולי נלך למקרר להביא עוד אחד נמלא עוד איזה כמה עמודים...