שלום לך עבר יקר!
הינה אני, בחורה שכבר אחרי הצבא החלטתי לכתוב לך, כי הרי כאשר
אני ליום שוכחת ממך, אתה פורץ למחשבותיי ואומר: אל תשכחי אותי
אני שלך, אל תעזבי אותי...
אז רק רציתי להגיד לך: אל תפחד, אני תמיד אזכור איפה נולדתי
ואיפה גדלתי, נכון שאחרי שכמעט לפני שנתיים כשטסתי לרוסיה הכול
ניראה אחר, לא מציאותי כמו חלום אבל אני אף פעם לא ישכח אותך,
פשוט אין טעם להיזכר בך כל יום, יש לי חיים אתה יודע?!
אני תמיד אזכור אך ביליתי את חגי מולד ( ראש השנה החדשה
הלועזית ) כשהכול היה בשלג וקרח ואנו משפחה די רגילה נאספנו
בארוחה חגיגית על יד שולחן ארוך ולרוב עם אורחים על יד עץ אשוח
שאבא (ז''ל ) הביא מהשוק שהיה מקושט בצעצועים וסוכריות ( למרות
שאכלנו אותם עוד לפני חג מולד עצמו ) וכולנו היינו שמחים בעיקר
שזה חג וגם בגלל שיום מיקודם אמא אמרה שה''גמדים התקשרו ואמרו
לה שיש להם מתנות בשבילנו ואיפה הם נמצאים'', אבל ידענו שזה לא
גמדים, אלה היא...
ואני תמיד אזכר אך שפגשתי בחור חמוד שהיה חבר של אחד מהאחים
שלי ועוד אח אחד ועשינו המון שטויות ביחד ונהנינו.
אני תמיד אזכר, אך כשאבא שלי (זייל) הפסיק לחיות איתנו ותמיד
באתי לבקר אותו אצלו בבית והוא תמיד שמח ליראות אותי וחייך
החיוך הנפלאה והמדהים שלו... ושלא כמו רוב ילדים שהוריהם
מתגרשים אני לא בכיתי על זה ולא רציתי להחזיר אותם להיות יחד,
ידעתי שאני הבת היחידה והכי אהובה על אבי (ז''ל ) ושהוא עזב את
האמא שלנו ולא אותנו...
וגם אני תמיד אזכור את דמעות בעניי אבי (ז''ל ) שהוא ליווה
אותנו שדה מטוסים במינסק (עיר בירה של רוסיה לבנה ) כשהיינו
בדרך לישראל עם אמא, אחים וסבים שלי; הוא בטח ידע שלא יראה
אותנו יותר לעולם!

כשהייתי ילדה קטנה חשבתי שילדות שלי הייתה משעממת, אבל עכשיו
כשהתבגרתי אני יודעת  שזה בכלל לא היה משעמם והייתה לי תקופה
די מעניינת עם כל הסיפורים שהיו לי עם ידידים והאחים שלי וגם
סבתא שלי שאצלה גרתי בערך מגיל שבע ועד עליית לארץ (עם הפסקות
קטנות שגרתי גם בבית ).