[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








כשהייתי קטן, קצת אחרי שהתחלתי לראות, איזה בחורצ'יק אחד שעיר,
לבוש חלוק לבן, הזריק לי משהו עם מזרק עצום. אני זוכר שקצת
כאב, אבל הוא כל הזמן לחש לי שזה לא יהיה להרבה זמן ושהוא
מצטער. זה באמת לא לקח הרבה, ובאמת סלחתי לו. זה הבסיס להיכרות
שלנו.

מאז, כל יום הוא בא לראות אותי. עומד מאחורי קיר או ליד שולחן
ומביט בי. אני, אני מתנהג כאילו כלום, כאילו הוא לא שם. אני
ממשיך לשחק עם החברים, לרוץ, לאכול תירס. מתעלם.  
דווקא בחור נחמד- כמעט ולא מפריע. יושב לו שם בחלוק הלבן שלו,
עם העיניים שלו- אפורות, בולעות, דואגות, אבהיות כאלה. לפעמים
הוא זורק חיוך ואז זה מחמם ת'לב. לראות אותו מחייך פשוט גורם
לי לרצות ליפול שוב מהגלגלת או להיתפס עם שתי הידיים על מוט,
או אפילו רק עם יד אחת. עד ככה אני אוהב אותו.

רק שלפעמים הוא לוקח אותי. רק אותי, ולא את החבר'ה, ובודק
אותי. ממש לא נעים- הוא נוגע בי, שם אותי על איזו פלטה קרה,
מאיר לי חזק בתוך העיניים, ורושם לעצמו כל מני דברים. ממש לא
כיף. והוא שוב מצטער ושוב מבקש סליחה, והעיניים שלו כל כך
יפות. אז איך אני לא אסלח לו?

אתמול לקחו את אחד החבר'ה. לא ממש אהבתי אותו. הוא היה בריון
כזה, תמיד דוחף בתור לגלגלת. יש לו המון כתמים שחורים על
השיער, כל מני בליטות דוחות על הגב, והוא היה מקיא עלינו
לפעמים- טיפוס מגעיל. אז אתמול הם לקחו אותו. הגיע לו- מנייאק!
כנראה שהחבר שלי ראה שהוא לא נחמד אז הוא אמר שצריך לקחת אותו-
יופי.

עכשיו אני גדול, ויותר ויותר מעסיקה אותי איזה אחת בלונדינית
שמסתובבת כאן. אני מכיר אותה מאז שאנחנו קטנים, אבל רק עכשיו
שמתי לב אליה. היא לא כמו כולנו. יש לה עיניים שחורות ענקיות,
ולנו בכלל יש אדומות וקטנות. ואיזה עיניים- אפשר לשקוע בהן. יש
לה גם מין חור כזה, בסנטר, מין שקע שכזה. אני ממש אוהב אותו-
אפשר לשים בו את האף. אבל כשאני עושה את זה כואב לה והיא
מתחילה לצרוח. זה מפחיד אותי כשהיא צורחת. גם כל השאר נבהלים
ומתכנסים בפינה אחת, רועדים.

אני לא אסלח לו יותר! אין סיכוי! לא אחרי שהוא לקח אותה. חשבתי
שהוא לקח אותה, כמו שהוא עושה לי, אבל עבר המון זמן והיא לא
חזרה. אז החלטתי (כנראה, אני כבר לא ממש זוכר) להיות כמו הבחור
הקשוח ההוא. גידלתי כתמים שחורים והתחלתי להקיא על החבר'ה. לא
עבר יום והנה אני בידיים שלו בדרך אליה. אני כבר מתרגש, רק
שקצת כואב לי בגב ומגרד לי נורא...

זה לא יכאב להרבה זמן...
זה לא יכאב להרבה ז...
זה לא יכ..







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ליפה זה לא
אוכל!




חרגול לכינה
נחמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/10/03 7:11
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
דורון פאר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה