3.11.02
גילתי את יכולתי לעוף
כשהציפור בתוכי פרשה כנפיה.
כמו הלב הנגלה אל מול האהבה,
זה אני שמבין את משמעות המילה:
במה. שם טמונה תשובתי,
גולשת על גלי ספקותיי.
זמן הוא חסר משמעות בשבילי
כשבמה מתחתיי ואין סוף מעליי.
לפרוש כנפיים מחוץ לממדי הזמן.
התהום אפלה שם בתת מודע,
נהיית בהירה ויוצאת כנודע.
שיכרון חושים וחושיי מתאמתים
כשרגליי על במה מרגיש בחיים.
הכל נשכח, אין עבר, אין עתיד
וההווה אותי לעולם לא ידאיג.
הקהל שם קיים, אך רק אני בעולם,
מקרין וחושק להראות לכולם.
לפרוש כנפיים שיראו כל עיניים.
תהליך קבלה ועם זאת נתינה,
נותן את עצמי, מקבל כל תחושה.
הקליפה נמסה, היא כבר לא על גופי,
חשוף ופגיע, במה היא עצמי.
שירה או ריקוד, אין זה משנה,
כל מה שנמצא בבפנים עוד ייצא.
האוויר פורט על כל מיתריי,
לעולם לא אעז להגיד לכך דיי.
לפרוש כנפיים ופשוט לא לסגור. |