הוא הלך ברחוב. אף אחד לא מסתכל, הוא חשב. למי איכפת ממנו גם
ככה.
הוא חזר הביתה, זרק את התיק ביצפר על הריצפה והוריד את התלבושת
האחידה.
דיי, נמאס. אני רוצה למות.
הוא פנה לכיוון החדר שלו. הבית מתמלא במצב רוח רע.
החדר היה מלא לגמרי בזבל. הוא פנה אל המיטה וזרק את הבגדים
שהיו עליה על הריצפה.
המיטה הייתה מלאה בריח רע. כתמי זעה מילאו את הסדין. חלומות
רעים את הכרית.
הוא נשכב. בוכה בלי דמעות. נמאס לו. נמאס.
מישהו נכנס הביתה והתחיל לעלות במדרגות.
"מישהו כאן?" הוא שמע את אבא שלו צועק. הוא לא ענה. נמאס לו...
נמאס לו מהכל.
אבא עבר ליד החדר שלו, פתח את הדלת וסגר את האור.
הוא שכב שם. בחושך. הריח הרע מילא לו את הראש.
הריקבון חילחל לו לנשמה.
מי ישים לב אם הוא לא היה שם?
נמאס לו. נמאס לו כבר.