|
יושבת היא מולי בנסיעת הרכבת
ועינייה הכחולות מסונוורות מעט
מקרני השמש הצהובות, החמימות
החודרות דרך החלון ומושלחות עליה.
תמימותה הנראת לי אך האינה נגלת לי
ופניה החצי בובתיות מוציאות אותי מריכוז
ומכריחות אותי להפסיק כל דבר ולכתוב עליה. |
|
|
ז- כר
ז- כר
זכר,זכר
מה זה?!
אי אפשר לקרוא
את זה!
זכר נשאר
זכר...
ליידי גודייבה
והמתוסכלות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.