רועי-לי עמית / בעצם אני |
אין שומע
צועקת לתוך לא נודע.
ידיי רועדות,
הצרחות לא גוועות,
והשקט צורם באוזניי.
כואב לי לראות את החושך,
כואב לי לפתוח עיניי,
ממשהו שאי שם בורחת,
עליי להחיש צעדיי.
מתי ייגמר כבר החושך?
מתי אשמע את עצמי?
אולי אף אחד לא אשם כאן...
אולי זאת בעצם אני.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|