מה בכלל כותבים על דבר כזה?
לכתוב שהלב כואב זה בנאלי.
לכתוב שהראש עובד שעות נוספות זה ברור.
אז מה בכל זאת כותבים?
חודשיים וחצי זה זמן כל כך קצר וזה נצח.
האהבה אמנם ממהרת לדפוק על הדלת אבל איננה ממהרת לעזוב, וחוץ
מזה אהבה זה דבר כל כך הפכפך- יום אחד את כל כך אוהבת מישהו
שאת חושבת שאת לא יכולה לחיות בלעדיו ויום אחר מישהו אחר תופס
את מבטך והמעגל ממשיך להסתובב.
אז מה אכפת לי שזה נגמר. הרי מחר יהיה מישהו אחר.
מישהו אחר שיחבק וינשק ויעמוד לצדי לטוב ולרע ויאהב אותי...

אבל אני רציתי אותו.

רציתי שהוא ילווה אותי בחוויות החיים.
רציתי שהוא יחבק וינשק וילחש מילות אהבה.
רציתי שהוא יאמר לי בוקר טוב כשמתעוררים.
רציתי שהוא יתן לי נשיקה אחת קטנה, אחרונה לפני שנרדמים.
רציתי שהוא יתקלח במקלחת שלי וישאיר שם את מברשת השיניים שלו.
רציתי שהוא יפתח לי את הדלת כשאני חוזרת הביתה.
רציתי שהוא יחבק אותי מאחור בזמן שאני חותכת סלט.  
רציתי שהוא ילטף את ראשי כשעצוב, וימחה את הדמעה.
רציתי שהוא יביט בי בעיניים היפות שלו ואני כבר אבין הכל.
רציתי אותו.
רק אותו.
את כולו.

אני עדיין רוצה