אישה הולכת עם ילד, שניהם מחזיקים ידיים. מה לעזאזל הם עושים
כאן? האישה לובשת שמלה בצבע בהיר והילד, הילד אני לא יודע, אני
לא רואה מפה. מה הם עושים פה? הם הולכים להם ככה, האישה מביטה
בקרקע, בשיחים, בקפלי האדמה והאבנים והילד מסתכל בה ומקפץ
ממקום למקום. איך הוא לא נופל, הוא לא מסתכל לאן שהוא הולך. הם
הולכים בשקט, לא מדברים ולא עושים רעש, ורק הילד מסתכל מדי פעם
אל האישה, כאילו מחכה להוראה ממנה. אז מה אני עושה עכשיו? הם
הולכים לכיוון שלי, אבל באלכסון, ועד שהם יעלו במעלה הגבעה הם
כבר יהיו רחוקים. אני חייב לעצור אותם. האישה נעצרת ומרימה מבט
אל השמים, הילד עושה כמוה, מותח את צווארו וכמעט נופל אחורה,
אבל האישה מושכת אותו קדימה ושניהם ממשיכים ללכת. אני רואה
רחוק, והשמש מכתימה בשקיעתה את כל השמים בצבעים עזים. אני חייב
לזוז קצת, להזיז אבן שיושבת לי בדיוק על החזה. אני מזיז אותה
ועוצר אותה ברגע האחרון מלהתגלגל במורד הגבעה ובמקום זה אני
מניח אותה בזהירות לידי. אני חוזר להשקיף. האישה התיישבה על
סלע והילד עומד לצידה. עכשיו, כשהיא מביטה אל האור, אני רואה
שהיא צעירה, השער שלה שחור וארוך והשמלה צבועה בצבע קרם-כתום.
או אולי זה בגלל השמש. הילד מתכופף, מרים אבן וזורק אותה. אני
עוקב אחר האבן ושומע בקושי את קול הרשרוש כשהיא נבלעת בתוך
שיח. אני מניח את המשקפת ומביט מאחורי. אין אף אחד, אני לבד.
אני מרים את המשקפת ומשקיף שוב לכיוונם. האישה מסתכלת ישר
לכיווני. אני נמרח על הקרקע בלי לחשוב למה וחוטף מכה מהקת של
הנשק בסנטר. אחרי כמה נשימות אני משנה מיקום ומציץ שוב מבעד
לתלולית עפר. האישה עדיין יושבת במקומה. הערב נהיה כהה
ומטושטש. אני מרים את המשקפת ומנקה את העדשות מחול. היא מחזיקה
את הילד בזרועותיה אבל אני מסתכל עליה והיא שקטה, מביטה ישר
קדימה. פניה נצבעים באור אדום עמוק וכהה. אני נושם אבק ומשתעל
לפני שאני יכול להתאפק. אני שומע קול זחילה מאחורי אבל ממשיך
להסתכל. יש לחישות מסביבי שאני לא שומע, הכול שקט. אני רואה את
האישה מנשקת את הילד במצח, והוא קם על הרגליים, מנומנם, ומתחיל
לרדת את הגבעה. האישה קמה אחריו, מנקה את שמלתה מחול והולכת
אחריו. מישהו קורא בקשר, רחוק ממני, ואני שומע רק את הכחכוח
החשמלי בין הדיבורים. הילד עוצר ליד עץ נמוך, מוריד את
המכנסיים ומשתין על הגזע. האישה עומדת לצדו ומלטפת בכף ידה את
שער עורפו. יש מישהו קרוב אלי והוא צועק משהו ואני מתפלל שהם
לא ישמעו. הילד מרים את המכנסיים וממשיך ללכת והאישה אחריו.
קימור בגבעה בולע את שניהם ואני מתיישב במקום ומכניס את המשקפת
לכיס באפוד. פתאום מישהו תופס אותי ברצועה של האפוד ומושך.
חצי שעה אחר-כך החושך ירד והכול כבר שחור ואני רץ כמו משוגע עם
אלונקה על הכתף, זיעה נוטפת לי אל תוך העיניים.