באותו יום קבעתי עם ערן בבית קפה, הוא אמר שתבוא גם איזה ידידה
שלו, ברי, שהוא רוצה שאני אכיר. אני מניח ששתקתי כי אני תמיד
שותק, אבל בעצם נורא רציתי לדבר איתו בפרטיות באותו ערב.
בית הקפה היה נינוח למדי חוץ מהאור הירקרק הנוראי שבו היה מואר
המקום, אבל גם הוא היה רך יחסית. התחלתי לצעוד לעבר אחד
השולחנות כששמעתי מישהי לא מוכרת שחלפתי על פניה אומרת את שמי.
הסתובבתי לוודא שהיא התכוונה אלי, היא הביטה בי.
"אה... כן אני מיירון..." אמרתי. היא הושיטה לי את ידה, לחצתי
אותה דיי באי רצון כשבחנתי את האיפור שלה... כבד מדי לטעמי
החלטתי. "אני ברי." אמרה. המשכתי לבהות בה באי הבנה "ידידה של
ערן..." היא עזרה לי להבין. "אההההה" הרגשתי כמו אידיוט.
התיישבתי איתה בשולחן "ערן עוד לא בא...?" שאלתי. "כן הוא
בשירותים.. כבר יוצא..." ענתה והתחילה לשחק עם מפית בציפורניה
השחורות. דממה מעיקה תפסה את האווירה. בחנתי את החולצה שלה
וניסיתי להבין האם הרושם שקיבלתי הוא זה שגרם לי לתרגם את
תווית חולצתה  - ''"body move
בתרגום חופשי לעברית כ- "הזזת גופות"... כמובן ניסיתי להבין
האם הרושם היה מוטעה.
חשתי שלא בנוח בקירבתה, אני שקעתי למחשבות של מה לומר עכשיו,
השקט הזה יכול פשוט להרוג.. ואז היא שאלה שאלה שכלל לא ציפיתי
לה "אתה נהנה להסתכל על החזה שלי?" שאלה בקול מזלזל ונגעל.
הסטתי את מבטי מהחולצה שלה והתחלתי לגמגם חצאי-מילים "לא לא,
אה...אני פשוט... שקעתי בתווית" גבותיה הדקות נמתחו מעלה
"התוית...?" שאלה בלעג, "ומה כלכך מעניין ב.. תווית?",  הייתי
מוכרח להגיד משהו - "מוות..."
היא הביטה בי באי הבנה ולאחר מכן הורידה את מבטה כבודקת אם יש
לה משהו על החולצה שהיא לא שמה לב אליו "אה..." היא חיככה
בגרונה "מוות...?"
"כן... האווירה..." ניסיתי להסביר את עצמי, פתאום היא חייכה,
אבל החיוך שלה לא נראה לי יפה... מה שהיה ממש מוזר כי כמעט כל
חיוך של בחורה יפה בעיני.. אבל החיוך שלה היה שונה... הוא
אפילו לא היה חמוד. הוא היה קר למרות שזה נראה כאילו באמת
הצחקתי אותה. "כן.. גם אני שונאת פגישות כאלה עם אנשים חדשים..
האווירה באמת בדרך כלל מוות..." הרמתי גבה "לא לזה
התכוונתי..." התחלתי להסביר אבל ערן שחזר מהשירותים קטע אותי
"אני רואה שהכרתם לכם בינתיים?" שאל בחיוך.
"החנות שלך פתוחה" היא אמרה במהירות, ערן הסתכל עליה ומנסה
להבין מה היא אמרה, אחרי רגע של שתיקה הוא קלט והרים את
הריצ'רץ' במהירות כשלקח מחסה מאחורי כיסא עם משענת גבוהה.
"תחתוני מיקי מאוס.. מי היה מאמין עליך..." היא צחקה, הסתכלתי
גם אני אבל המיקי מאוס הזה היה רע, הוא היה מרושע.. ניענתי את
ראשי במהירות ואז הוא היה עם חיוך.
"החבר שלך ממש סוטה!" ברי קפצה, הטון שלה היה ציני, ערן לא
הבין, כמו בדיחה פרטית, הוא חייך אבל לא הבין.
"כן... מיירון שלנו זיין לא נורמלי..." אמר ערן בחיוך והתיישב.
ברי הרימה גבה. בערך אז הבנתי שערן מכיר לי אותה לא למטרות
רומנטיות... לא ידעתי אם להתאכזב או לא... הייתי דיי בודד
וקיוויתי קצת שאולי חברי פגש מישהי שהוא חושב שבאמת תתאים לי.
כל יום אני מתפלל לפגוש אותה... אבל מצד שני, ברי עשתה לי
הרגשה בבטן שאף אחת לא עשתה לי בחיים. וזאת לא הייתה הרגשה
טובה במיוחד... מבטה הפך לי את הקיבה, צבע עיניה המוזר עשה לי
צמרמורת בכל הגוף. ניסיתי לשונת נושא "אה.... אז שותים קפה?"
שאלתי.
"פה פה פה... יאפ, תזמין קפה" אמרה ברי בקופצניות שמחה, ערן
פתח בנאום על כמה שקפה ממכר "כמו הרואין, אפילו יותר, והנה ברי
יכולה להעיד על זה, מכורה בגיל 9"
בהיתי בה "וואו...מגיל 9?" "למעשה התמכרתי רק בגיל 11, אבל אני
שותה בערך מ- 9, בלי זה אני פשוט משתגעת".
"כל אחד והסטיות שלו.." אמרתי ופיהקתי בנוחיות עגומה" "בהחלט
צודק..." אמרה ונתנה בי מבט.. העניים הסגולות שלה חדרו עד
העצמות שלי, כמעט שקשקתי. ערן סימן עם היד ומלצרית ששערה הקצר
היה צבוע בבלונן בהיר שגובל בלהיות כמעט לבן, ניגשה אלינו
במהירות. "כן? מה תרצו?!" שאלה אותנו בהתלהבות יתר...
"נס קפה בבקשה" אמרה ברי מבלי להוריד את מבטה ממני, מה שדי
הפריע לי. "אה... קפוצ'ינו בבקשה." אמרתי למלצרית ומתוך אי
נוחות שברתי לשנים את קיסם השיניים ששיחקתי איתו. "אני אלך על
תה הצמחים שלכם..." אמר ערן בקול שעצבן אותי מאז שאני מכיר
אותו. "בדרך!!" כמעט נבחה עלינו המלצרית האיפראקטיבית והחלה
להתרחק במהירות, ערן חיכה שתתרחק קצת והתרומם מהכסא שלו וצעק
לעברה "וסנדוויץ' פסטרמה בבקשה..." חיוכה של המלצרית התרחב
בדיוק כשחשבתי שפשוט אין יותר לאן... ערן קרץ לה והתיישב,
המלצרית המשיכה לקפצץ את דרכה למטבח. הוא הגעיל אותי... מתחיל
עם כל מה שזז ומזוהה כנקבה...
לא עבר הרבה זמן עד שהמלצרית דמויית הפינצ'ר דילגה בחזרה
אלינו, הגישה באלגנטיות את הנס קפה, את הקפוצ'ינו , התה הירוק
המזוויע שהסריח, ואת הסנדוויץ' שאני רואה את לשונו של ערן
מתגלגלת למראה הבשר הטרי...
"...מה זה המבט הזה?" שובר פתאום את האווירה ערן, ברי הסיתה
מבטתה ממני לבסוף, והחלה ללגום מהנס קפה והתחילה לתשאל אותי על
עברי "אז אתה אומר שאתה הבן הצעיר"? "כן, זה לא הכי כיף, אבל
אני מקבל את כל הבונוסים.." התלוצצתי.
המשכנו לדבר, ערן היה בשקט לבסוף ונהנה  מהסנדוויץ', הנחתי את
הקפוצ'ינו מטה ועם היד שלי ירד גם מבטה של ברי על עבר הכוס
שלי. "הכוס שלך..." אמרה בתהיה "אכן זו הכוס שלי" אמרתי "פה
כדי לשרת אותי בנאמנות... " - "לא! הכוס שלך! הקפה, החבל
תליה!"
הסתכלתי אל תוך הקפה, וראיתי שם  מרחף חבל תליה, הוא היה כלכך
אמיתי, אני ראיתי אותו, כמו שברי ראתה אותו...

"נו תעשה מ-ש-ה-ו!!!" צרחה המלצרית לידי, הסתכלתי שמאלה וערן
היה מוטל על הרצפה, עם פסטרמה תלויה מהפה שלו.
שמעתי צחוק בתוך ראשי... בהתחלה הוא היה עמום אבל אז התחזק עד
כדי כך שהבטתי אחרונה לוודא שאף אחד לא צוחק לי יש אל תוך
האוזן, ואז קלטתי את מבטה המחוייך של ברי... צמרמורת קלה עברה
בי והעזתי להתרכז בעיניה. "אתה שומע אותי נכון?" אמר הקול בתור
הראש שלי, חיוכה של ברי התרחב. בזווית עיני יכולתי לראות את
המלצרית מנסה נואשות להעיר את ערן משינתו הנצחית, והבחור מבין
הזוג המאוהב שישב כמה שולחנות לידינו ניגש לבדוק אם הוא יכול
לעזור... התחילה להיווצר אווירה של פאניקה. חשבתי בהתרכזות
"את... עשית לו את זה...?" שאלתי והבטתי בה "זה משנה...?" שאלה
"אני... חושב ש..." ניסיתי להבין את השאלה המוזרה ואז בעצם
הבנתי שלא כ-ז-ה משנה לי בכלל למה ערן שוכב שם.. ומי עשה את
זה... ולמה... ולחשוב שבכלל לא רציתי שהיא תבוא...
"אבל זה כן משנה לך" שמעתי את קולה בראשי, והיא צודקת "כל
הדברים המעצבנים בו... יש אנשים שפשוט חייבים למות" חיוכה קיבל
צורה שטנית... "אנשים כאלו לא חשובים, לכן זה לא משנה" השבתי,
לא בהכרח לה... יותר כאמירה לאוויר.הרגשתי את מבטה המבוהל
והמבולבל של המלצרית שכבר בכתה שורף בי סימני האשמה... קמתי
מהכיסא "שנלך...?" שאלתי את ברי, היא קמה והחלה לצעוד החוצה,
התחלתי לצאת אחריה, הבטתי אחורה למלצרית ההמומה שבכתה כמו איזה
ילדה שהרביצו לה. אפילו לא הבנתי למה... סך הכל נהרס לה זיון
להיום בערב... אפשר לחשוב. הבטתי בערן שהיה שרוע על הרצפה,
קיוויתי שאולי עיניו פקוחות והוא יראה אותי הולך והוא ידע שלא
אכפת לי... אבל הן לא היו. הבטתי שוב במלצרית. "נימפומנית"
סיננתי ועזבתי את המקום.
יצאנו לאויר הקריר שבחוץ... "בוא איתי" אמרה ותפסה את ידי ואני
נסחבתי אחריה בחיוך...
הגענו לכביש וחיכינו שהמכוניות יעברו. לפתע הרגשתי גל של עוצמה
בא מהיד שלה והתחלתי להידחף לכביש. "מה את עושההההה???" צעקתי
כשאני רואה אור לבן ענקי מתקרב אלי במהירות. הרגשתי מכה אדירה
והרגשתי את עמוד השדרה שלי נשבר. המכונית העיפה אותי כמה מטרים
טובים מהכביש. היא עמדה שם והביטה בי בחיוך. לאחר מכן הכניסה
את ידידה את כיסי מכנסי הג'ינס שלה והחלה ללכת משם בקלילות
שכזאת...

ילדה שובבה הברי הזאת... תזהרו ממנה.