כשהייתי בן שבע, דודתי, אחות אמי, נפטרה. לא הייתי קרוב אליה
במיוחד. אחר כך, בגיל שש עשרה בדרייב אין עם טובי, נזכרתי
שתלמה, זה היה שמה, תמיד נהגה לטפוח לי על הישבן קלות. גם טובי
עשתה את זה מפעם לפעם. בהלוויה של תלמה ירדו גשמי ברכה על פני
הארץ, ואבא נראה בפעם הראשונה כמות שהוא- זקן ומובס. באותו
יום, בחדר הישן של טובי, הרכבנו דגמי מטוסים שאח שלה הביא
מארופה, ומהיער נשמעו הלמות ענפים קפואים שצונחים אל הקרקע.
מהקירות חייכה אלינו גרטה גרבו. הדרייב אין נפתח שנה מאוחר
יותר, כשטובי ואני היינו בין חמש עשרה ושבעה חודשים. שנינו
נולדנו במארס, החודש שבו הייתי עתיד לעזוב שנתיים מאוחר יותר.
אני עבדתי אחרי בית ספר במפעל מרוחק מעט מהעיירה שלי, ובאחת
הפעמים שחזרתי מאוחר טובי גילתה לי שאנחנו בבעייה.

למחרת היום, על הכביש ההררי לקליפורניה, השמש התנפצה אל פסגות
ההרים באופן אלים כמעט. הדרך היתה ארוכה, ועצרתי לתדלוק וארוחה
באחת מהעיירות הקטנות שלצד הכביש. החביצה שהוגשה לי על ידי
נערה מתולתלת שיער בסינר נקי הזכירה במעט את הדיינר הישן
בעיירה שלי, שהיה עתיד להסגר שנה מאוחר יותר. למדתי מהתג הקטן
שהיה מחובר לשדה הימני ששמה היא אליזבת'. הערתי לה שגם שמה של
מלכת אנגליה הוא אליזבת'. היא חייכה חיוך קלוש, ואמרה שאני
חמוד ומזכיר לה מישהו שכבר מת מזמן. חבר שלך? שאלתי, והיא
הנהנה לראשה לשלילה בעצב. לא היה לי יותר מה להגיד, אז שלחתי
יד וליטפתי את הקמט שנקווה בזווית פיה כשהיא חייכה. היא נראתה
לי כמו גרטה גרבו דהויה, קמה לשחר לטרף מקירות חדרי ילדותי.
אז, בדיינר בדרך לקליפורניה, נופפתי לה לשלום ועליתי חזרה על
הכביש.

באוקטובר של אותה השנה, דפיקה בדלת קטעה אותי מקריאתי המתנמנמת
של שעה שבע בערב. עבדתי בחנות רהיטים בפאתי סן פרנסיסקו,
וחזרתי כל יום לדירתי הלא-מוסקת בשכונה צדדית שקטה בפרברי
העיר. כשפתחתי את הדלת טובי עמדה שם, בזרועותיה צרור חפצים
ותינוקת. היא לא חייכה. נישאנו כעבור כמה חודשים, לאחר שמצאתי
בית גדול שיתאים לצרכיה ולצרכי התינוקת. בבית החדש היתה הסקה,
ותלמה, כך קראנו לה, גדלה והתפתחה היטב בהשפעת האויר הקריר של
סן פרנסיסקו. טובי היתה נוהגת לכבס לה את מדי המעודדת כל שבת
בבוקר, ואני עברתי על חשבונות החנות, שעברה לבעלותי באותה
השנה.

במארס קפוא אחד טסתי לישיבה עסקית בצפון ארה"ב. החנות שבבעלותי
התמזגה עם רשת גדולה של רהיטים, ואני קיבלתי את הזכיון. במסיבה
שנערכה לאחר חתימת החוזה, מלצרית בעלת חיוך עצוב בישרה לי
שהיתה תאונה, וכדאי שאטוס לסן פרנסיקו במהירות. הרופאים אמרו
שהן הגיעו במצב אנוש, ושהיה חשוך על הכביש, ועוד הרבה דברים
שנשתכחו ממני. משאית נושאת קורות התנגשה ברכבן והפכה אותן
לתעלה, הפכה אותן למתות. באחר צהריים קפוא אחד בעיירת הולדתי,
קברתי את אשתי ובתי לצד דודה תלמה, כשגשמי ברכה מכסים את
הארץ.

בדרך חזרה לסן פרנסיקו, עצרתי בעיירה מוזנחת קטנה לתדלוק מהיר.
אמרתי לאישה שבתלתליה נזרקה שיבה שזכרה מי אני, שהיא מזכירה לי
מישהי שמתה לא מזמן. אהבה שלך? היא שאלה בעצבות. הנהנתי בראשי
לשלילה. לא היה לה יותר מה להגיד, אז היא לקחה את ידי בידה
ולקחה אותי לחדרה.