לא חשוב מה אבד לנו בעולם-רק את עצמנו נמצא בשפת הים (אי' אי'
קמינגס-ע"פי תרגומו של יהונתן גפן).

"דמות מעורפלת על רקע הים שנושק לשמים" ככה אני רואה את עצמי
עניתי לה כששאלה אותי, איך את רואה את עצמי?

אחרי שהלכה לא היה לי למי להסביר מי אני אלא לעצמי. הדמות
המעורפלת הפכה להיות ברורה יותר ויותר, אהבתי את זה כי פתאום
אופק הים שנושק לשמים לא נראה כל כך בלתי מושג, הים שנושק
לשמים תמיד יצר אצלי אשליה שאם אני ארים את היד אני אוכל להגיע
אליו. אומרים שמתים עולים לשמים, זה לא נראה לי הגיוני כי מתים
טומנים באדמה. המשותף לשניהם זה שאי אפשר להגיע אליהם יותר,
בין ים התאוריות ושקיעת החשמל. כשם שאני לא יודע לשחות לא
הצלחתי להתמודד עם שום תאוריה, בחרתי להיות באותה קבוצה של
אנשים חלשים שבמקום לדבר הם עושים, ואני עשיתי.

יום אחד כשהלכתי להשיג את השמיים בטיול סתמי על חוף הים עברתי
את ה-over the limit של קו החוף, האובר דה לימית היה נקי מאוד,
נראה שלא הספיקו להרוס אותו עדיין.  מרחוק ראיתי אוהל גדול בעל
3 כיווני אוויר, כולם שם היו ערומים. כולם. במעבר הדק בין
מציאות לדימיון אתה הופך להיות יוצא דופן עם אמונות, אגו
ובגדים. האנשים בפיות מקרוב הם כמו עלים, ירוקים, עפים ברוח לא
תלויים בשום דבר, כותבים שירים וסיפורים, עושים מדיטציה,
רוקדים יפה במיוחד.
האנשים בפיות אומרים שהם מאושרים כי הם לא נותנים לשום דבר
להעיב על חוף-הים שלהם. לא דעות קדומות, לא אהבה, רגשות או
המצב הבטחוני. בגלל זה החוף שלהם כל כך נקי. כל האנשים בפיות
אדונים ומשרתים הם לא יכולים להיות מאושרים לבד אבל חלק מלהיות
חלק זה להשתתף בסבלו של האחר ככה שזה אותו דבר .
ואני במשך שמונה ימים אכלתי מזון פיות מהאדמה, עשיתי מדיטציה
ואפילו הצלחתי לעוף קצת, הייתי מאושר ביחד, ואף השתתפתי בסיבלם
של אחרים, כתבתי שירים וסיפורים.
לא נתתי לכלום להעיב על האושר שלי.

כשנגמר מעגל הפיות נשארתי רק אני, ערום. גיליתי שלא עברו 60
שנה, אלא רק שנה וכלום לא השתנה: שערי לא הלבין, והאובר-דרפט
בבנק נשאר.
אני הבנתי שלא האופק הוא זה שהתחלף אלא הפיות. איתני הטבע עמדו
זקופים מתמיד גם אחרי שיצאתי מהמעגל .

הם חיכו לי, אני יודע את זה.

הערה: מעגל הפיות הוא אגדה אורבנית שבה מאמינים כי בן אנוש
הנתקל בפיות במהלך שיטוט ביער, אינו מרגיש את הזמן חולף, ואף
כי בטוח שעברה רק שעה, מסתבר לו שעברו שנים רבות