אם הוא היה מעיף בי מביט נוסף, אולי הוא היה משנה את דעתו.
אולי אם הוא מסתכל קצת יותר קרוב או היה מבין מה עומד לפניו.
הוא היה מבין מה יכול להיות שלו. אני נהדרת, אני נאמנה, ואני
מפנקת. מה עוד צריך? כסף... באמת!  אין לי הרבה כסף, ולהורים
שלי גם, אבל אנחנו מסתדרים. לא יוצאים לקולנוע כול יום שישי,
ולא אוכלים במסעדות, אבל סך הכל זה בסדר. ברוך השם, לא חסר לי
אוכל, לא בגדים, ולא קורת גג מעל הראש. יש לי עוד שני אחים, הם
גם בסדר... ואני, לי זה לא מפריע. אבל כנראה שלכולם מסביבי זה
כן. לו למשל זה הפריע ומפריע. ההורים שלו מבוססים, בסדר. אבל
אני לא, וזה מפריע. איך אני יודעת? זה לא כאילו הוא בא וסיפר
לי את האמת למה לא, גלית באה וסיפרה לי. היא שמעה אותו במקרה
מדבר עם אלירן, ששאל אותו למה, והוא ענה שלא נוח לו עם אחת
כמוני... הבנתי את הרמז. אבל למה? למה זה כל כך מפריע לו? ולא
רק לו, גם לשירן ולדין, ולשיר. בקיצור כל הסנובים. זה מפריע.
הם עומדים בחבורה ואז אני עוברת ליד. הם צוחקים, ומצביעים. והם
מבוססים ושיר אפילו עשירה, אבל אתם יודעים משהו? הם בחיים לא
יהיו אנושיים. כסף לא קונה חברים, לא אמיתים, לפחות. כסף לא
קונה משפחה, וכסף לא קונה אהבה. נכון, אז כנראה שהוא לא היה
איתי, בגלל שהוא בכלל לא אוהב אותי, אבל אני בסך הכל בת 14,
ממתי אוהבים באמת בגיל 14? ממתי, הא? לא מהיום ולא מאתמול, ולא
נראה לי שגם ממחר. אין מה לעשות, ככה זה. אבל אני לא שמה עליו
יותר, הוא היה מישהו שהייתה לפניו הזדמנות והוא ויתר עליה, מי
אמר שלכל הזדמנות יש כסף?