אני מרגישה שלקחו לי חלק מהלב כאילו לקחו לי את החיים
אני מרגישה שמשהו בא ולקח לי את כל החלומות, התפילות והתקוות
ופוצץ לי אותם בפרצוף
כאילו שכל מה שעברתי וחוויתי עד עכשיו היה סתם, הזמן עבר לשוא.

כשחלמתי - חשבתי שזה חלום יפה ושזה אי פעם יתגשם, והייתי קמה
מכל חלום עם חיוך רחב על הפנים. רציתי להמשיך לישון ושאף אחד
לא יעיר אותי מהחלום .
עד שזה נהיה בלתי אפשרי. עד שראיתי שאני נלחמת ללא אמצעים וללא
כיוון, ואז התחלתי להתפלל.
כשהתפללתי - קיוויתי שאלוהים שומע, שהוא ירחם עליי ויעזור לי.
בקשתי ממנו: "בבקשה אבא, תשמע אותי ותעזור לי. אני בתך שאוהבת
אותך מאוד ומבקשת עזרה. בבקשה"
הייתי מיואשת והייתי בטוחה שהעזרה תבוא רק בעזרת נס.
אחרי התפילה כל מה שנשאר לי לעשות זה לקוות , וזה מה שעשיתי.
קיוויתי שהחלום יהיה מציאות והמציאות חלום, קיוויתי שאם כבר
זוהי המציאות אז שהתפילות יתקבלו ושאלוהים באמת ירחם ויעזור.
קיוויתי שלפחות התקוה תביא תועלת ולא תהיה לשוא, שלכל הסבל
ולהרגשה הזוועתית הזאת יש סוף. שזה יגיע כמה שיותר מהר .
אני רוצה להרגיש את החופש, אך לא מבחינה גשמית אלא מבחינה
רוחנית. אני רוצה שוב לקום מהחלום עם חיוך אך אני לא יכולה.
בכל פעם אני קמה עם בכי ואם פעם הייתי רוצה להמשיך לישון
ולחלום אז היום כבר לא, הפעם זה שונה.
למה? כי פעם כשהייתי חולמת, הייתי מקווה שזה יקרה, אך עכשיו,
כשהתקוה נעלמה איתה, נעלם גם החשק לחלום.
והבעיה הכי גדולה היא שזה כבר לא נתון לשליטתי .