לשחות מתוך בטון, לנבוע
ולרצד מהקירות
כגעגוע, לנחת.
זמנים יפים, והיה
ואימתכם צפתה את הר האפר של חיי,
מדמם מתוך היות, והזיה.
להצטנף מתוך המציאות,
לקרוע את הטלאי המדמם של החושים
לפצע, יחזור אחד האנשים,
וארמונות מנותצים של ישע
וחיבה נושמים אלי, ומתנשפים,
כקרע של מכחול את קיר הידע, החושים.
להתחמש מים קלון, ועדר כל המדמנות הזוהרות
מצטלצלות אלי כאיזה הד עמוס של שפך.
כל המשתומם להיות אחר בכוח האלים,
נגלה לו נפתחה דרכו ההזיה,
ששם חזרה ודממה בכורח בצלילים,
כדלת סתר לרצון ומאווים,
והעצמי שקט כמו השמש.


(כמו אוויר כשאין אוויר
כקב יחיד שאין לו
אלא חפירים)




נ.ב. "וקולות הבשר שהשמעתי" וכו'(י.ו.)