הכל נוצץ. הכל זוהר.
אורות דולקים. כולם רוקדים.
אבל אני, כאן בפינה.
כמו אחד, בממתינה.
אני מזמין, היא לא רוצה.
אני שואל, היא לא עונה.
וכך אני, שוב בפינה.
כמו אחד, בממתינה.
ואז הגעת, חיוך חמים.
מראה נועז, מבט תמים.
עקב מורם, הגוף חטוב.
וכך אני, כבר לא עצוב.
הכל נוצץ, הכל זוהר.
אורות דולקים, כולם רוקדים.
אני רחוק, מהפינה,
אני כבר לא בממתינה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|