נשפכת!
אוף כאילו, בשלב מסוים נמאס לי מהמילים היפות וכל הבולשיט.
כאילו פתאום קולטת שאולי אני צריכה לכתוב מה שאני באמת מרגישה
בלי יותר מידי ניסוחים ומטאפורות... פשוט לכתוב.
ורגע... באמת, מה המטרה שלי כשאני כותבת?...... להעביר מסר?!
לגרום למישהו להזדהות איתי?! אז למה לעשות את זה בדרך מעוקלת..
להחביא את המילים האמיתיות שלי מאחורי ניסוחים יפים?
לא יותר פשוט לכתוב את המחשבות שרצות לי בראש, את ההרגשות שיש
לי, אפילו אם לפעמים לא הכל מושלם.
אולי באמת כדאי להתחיל לכתוב באור אחר, לכתוב בשבילי, וכל
השאר??! אם הם אוהבים זה יהיה טוב, ואם לא... אז מה?! הרי
כתבתי בשבילי.
מתאמצת מידי. שמחה מידי. עצובה יפה. מדוכאת מסקרן. מטורפת
מושך. פריקית מגניבה. או עוד אחת שאפשר לצעוק לה ברחוב "הלו
בובה"!!! אוף פשוט נמאס לי.
יש אנשים שאין לי בעיה לבוא ולצעוק להם בפרצוף "אוף תמותו
כבר!!!"
או "שונאת אתכם" ואני יודעת שהבטחתי לעצמי שאני לא שונאת יותר
אף אחד אלא פשוט לא אוהבת. אבל זה לא עובד ככה! אי אפשר לבחור,
ומה לעשות שניחנתי באינטואציית חמש הדקות שלי...
עוד הרהור שלי עם עצמי! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.