[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עידו הרטוגזון
/
קפקא בכבלים

קפקא שכב על המיטה הזוגית בקיתונו וצפה בערוץ החיים הטובים. על
המרקע הופיעו שני זוגות בחורות בביקיני - המשימה שלהן הייתה
לשכנע את הצופים לחבוט להן בטוסיק עם דג מלוח. קפקא גיחך בהנאה
מזוכיסטית בצופו בבחורות הרצות על החוף וקיפץ על המיטה
בהתלהבות.
מהדלת נשמע קול רם, הכורסה שהוצמדה לקיר נהדפה לפתע ומהפתח
שנוצר הסתננו לחדר במהירות שלושה חתולים וקפצו היישר על מיטתו
ולתוך חיקו של קפקא המתוסכל, מפנים לעברו את פי הטבעת שלהם
ומייללים בקול רם.
'עופו מפה, חתולי אשפתות מזוהמים! איך נכנסתם לי לחיים? איך?'
קרא קפקא והתעטש בייאוש. הוא החל מנופף בידיו בניסיון נואש
לגרש את החתולים מעליו.
אלו הגיבו בקריאות מחאה רמות. הם החלו מקפצים בין המיטה, לאדן
החלון והלאה אל הטלוויזיה שם נעמדו מקמרים את גבם בעויינות ועם
זאת עדיין מפנים את פי הטבעת שלהם בהזמנה כמאותתים שעדיין לא
כלתה התקווה למגע אינטימי ישיר. בין צעקה לזעקה פרץ קפקא
בעיטושים רמים שהבהילו את החתולים עוד יותר מזעקות השבר שלו.
ובכל זאת הם לא הראו סימן שבכוונתם להסתלק.
קפקא תפס בשלט הרחוק כבנשק יום הדין והגביר את עוצמת הקול של
הטלוויזיה. לחתולים לא נותרה ברירה. אחד מהם זינק היישר לידיו
של קפקא והדף ממנה את שלט הטלוויזיה שנחת בחבטה. קפקא הוריד
עוד עיטוש שמן אחד לכיוונו של החתול שפרוותו העשירה תמיד גרמה
לו גירויים במערכת הנשימה.
'מדחן גנוב!' זעק קפקא כשנגמרו לו סופית כל המילים וזינק אחרי
החתול שהסתלק  בקול יללה ונעלם דרך הדלת הפתוחה, סמוחטה על
גבו.

על מסך הטלוויזיה הופיעה אשת מכירות נאה ששיבחה את המכשיר החדש
לגזיזת שיער בנחיריים. קפקא גיחך בהנאה מעורבת בחרדה וחיטט
לעצמו באף. הריח בחדר היה בלתי נסבל. האוויר היה מיושן ודל
בחמצן. קפקא הכיר כבר כל יחידת אוויר שחדרה לנחיריו שוב בפעם
המי יודע כמה. מיזוג האוויר בחדר פעל כבר חודשיים ללא הפסקה
וקפקא נמנע מלפתוח את חלונות החדר מפחד הלחות החיצונית של
רחובות תל אביב.
לפתע צלצל הטלפון. זו הייתה הודעה מוקלטת של המועמדת לראשות
העיר. קפקא גיחך לעצמו. סתם כך.

השעה הייתה שתיים בצהריים כשצלצל באינטרקום. קפקא, לא מורגל
ביציאה מחדרו, נחבט במשקוף הדלת ונפל על השטיח. החתולים, שמחים
על הביקור הלא צפוי, קפצו מיד למראשותיו, מלקקים את ידיו,
מחככים באפו את פרוותם הרכה וגורמים לו להתעטש בגיחוך קל על
שום המטופשות שבמצבו. 'אתם מכת מדינה! אם לא תקומו אקרא לשוחט'
צרח בקול קולני והחל מטיח אגרופיו ברצפה. שניים מהחתולים קיפצו
בבהלה והתחבאו מאחורי העציץ המוטל על צידו ואילו החתול השלישי
לא התייאש והתמיד ליילל ברצון לא מוסתר למגע ומעט אהבה. קפקא
ניער אותו מעליו ובתנועה גמלונית משהו, התרומם ופתח את הדלת.
היו אלו זוג נערים צעירים בחולצות צהובות שנשאו את הלוגו של
בית הספר התיכוני השכונתי.
'האם היית מוכן לתרום לאגודה למלחמה בסמים?' שאל הנער הימני
שהיה גבוה בחצי ראש מחברו.
'איזו מלחמה?' שאל קפקא.
'בסמים.' חזר זה.
'איזה סמים?'
הנער הגבוה נראה נבוך והביט לרגע על חברו, אולם לאחר שזה לא
הראה כוונה לענות השיב לקפקא שוב בעצמו: 'הכל! כל הסוגים של
הסמים שיש'.
קפקא חכך בדעתו. 'מי מנהל את המלחמה הזאת אמרת?'
'האגודה למלחמה.'
'הם הקימו אגודה למלחמה?'
'למלחמה בסמים.'
קפקא עמד בדלת עוד מספר רגעים שוקל בדעתו את המידע החדש שנמסר
לו זה עתה. לפתע עבר אחד החתולים בין רגליו.
'החתולים הללו מטריפים אותי. אולי תקחו אותם מפה, פעם אחת
ולתמיד. בעיני החתולים הללו הם שדונים קטנים. אולי תקחו אותם
מפה? תעשו לי טובה, הא?'
הנערים נראו נבוכים במידת מה.
'אמא שלי לא תרשה לי, היא גם לא אוהבת חתולים.' תרץ אחד מהם.
'תיפח רוחך, חתול מקולל, אף אחד לא רוצה בך. לך ושלא תחזור לפה
לעולם!' צרח לעבר החתול והביט על המתרימים 'מה דעתכם להלחם
בחתולים! להלחם באלרגיה. למה להלחם בסמים דווקא. למי יש זמן!
להפך, צריך סמים חדשים. אין מספיק סמים. צריך לעזור לסמים.
להלחם בחתולים. הסמים עוזרים נגד האלרגיה והדכאון. החתולים
עושים אלרגיה ומכניסים לדכאון.'
הנערים נראו מבולבלים מעט.
'אז אתה לא תורם?' ווידא שוב הגבוה שסירב להיות פחות מסמוך
ובטוח.
'למעשה אין לי בכלל כסף' נזכר לפתע קפקא ואמר בשמחה. 'אני
מצטער.'
'חבל.' פתח לפתע הנמוך בדברים 'מי שנלחם בסמים עושה מצווה
גדולה.'

מאוחר יותר קפקא רודף אחרי החתולים ועט כדורי בידו כשלושת רבעי
השעה.

בערב קפקא הרהר על הדברים. הוא החליט לבלוע כמה כדורים שיזהמו
לו את הגוף ברעלים ולהלחם בצורה כזו בסמים. לרוע המזל גילה
שתוכניתו סוכלה מבעוד מועד על ידי החתולים. כשרצה להכנס למטבח
פרץ אחד החתולים ביללה רמה וקפקא ראה את משנהו עומד לצד שתי
כוסות שעמדו קצה על השיש. היה פה איום ישיר שקפקא לא יכל
להתעלם ממנו.

הטכנאי של הכבלים הגיע להתקין לו עוד משהו, עוד ערוצים. או
אולי זה היה הטכנאי של הלויין. קפקא התעניין אצל הטכנאי מאיפה
באים הערוצים, אבל הטכנאי פטר אותו בתשובות מתחמקות, כאילו הוא
תמהוני.
'אדון טכנאי, הרי אני מבקש בכל לשון של בקשה שתאמר לי באמת.
מהיכן מגיעים הערוצים. זה תופעה של שגעון, של תרבות בשקיעה, של
שפע ממודר או של סכיזופרניה ממותנת?' אמר קפקא והתעטש.
'אדוני אני מבקש שתחכה בשקט, אני כרגע מתקין לך ערוצים חדשים.
אם תמתין בסבלנות אסיים במהירות ובמהרה יהיו לך ערוצים נוספים
חדשים ומרובים. הכל יסתדר על הצד הטוב ביותר, אז קצת סבלנות
למען השם. אני מבטיח לך שיהיו לך המון ערוצים חדשים.'
עם ההיגיון הזה קפקא לא יכול להתווכח.
רק החתולים קופצים ומייללים כשהאיש של הכבלים או של הלווין
נמצא שם. הם חוששים שמשהו רע עומד לקרות.

קפקא מגחך לעצמו בעודו צופה בערוץ החיות החמודות. הוא סופג
הנאה רבה מהחיות החמודות. אחת מהן ניסתה לרכב על סקייטבורד
והתהפכה על ראשה בצורה מצחיקה, לאחר מכן נענעה בראשה בבלבול
בצורה חמודה.
'מדוע אתם לא יכולים להיות יותר כמו החיות האלה?' הוא צועק
לחתולים.
אחד החתולים קופץ על המיטה ומכשכש בזנבו בשובבות כאומר: 'גם
אנחנו חמודים'.
'אתה חמוד כמו הצרות שלי! אתה חמוד כמו מכתב מביטוח לאומי!'
צורח קפקא כאילו הוא קורא את המחשבות של החתול. זה נעלם בעלבון
ובדרכו הוא מזנק על המכתב מהביטוח הלאומי, עליו ישבה קססה
שמנה. החומר של קפקא מתפזר על הרצפה. קפקא מגחך לעצמו. 'כמה
אבסורדי' הוא קורא בכעס 'החתולים נלחמים נגד הסמים. הא! אתם
תראו שהסמים ינצחו אתכם!'

השמש הפציעה מעל ביתו של קפקא בדרום תל אביב. מהכביש למטה ניתן
לשמוע כמה זונות ממין זכר משדלות עובדים זרים לבוא איתן
להתבודדות בגן הסמוך. קפקא פתח את חלון הבית והקיא את גלגולי
נשמתו הרבים על העוברים ושבים, נזהר שלא לעשות כך לעוברות
ושוות. על אדן החלון ישבו שני חתולים והביטו בו בפיהוק משועמם.
כשסיים להקיא נשמותיו החזיק בידו את הרומן הראשון שכתב אי פעם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
איך זה שיש בבמה
כל כך הרבה
סיפורים על
זיונים ?


תל אביבי


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/10/03 5:06
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עידו הרטוגזון

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה