בשדרה שבה גרתי נפלו כבר מזמן
פירות הפיקוס העקרים מהעצים התמירים
השמיים וענניהם תמידית מוסתרים
וצלליות יש גם בשעות היום העכורות
פעם נהגנו לשבת על ספסל לגרש יתושים
להדוף מעודנות עגלת תינוקת מכרכרת
והיום אתה דוחף עגלה אחרת
וילדך עגול וצוחק ומרפרף בידיו
הנימוחות ברטט אליך
ברחובות חשופים ללא צל
בעוד שאני והיא
פה בליווי איטי
של הילדה את האם
האם את אותה הילדה
אשר איננה עוד תמימה
או בעלת משפחה מגובשת
היפה המפוכחת הסוערת
היודעת המבינה שבחייה
גם לה נותר לחפש ולתור
אחר אהבה ומזכרת
בתנו שהולדנו שנינו
בכ"ז בסיון תשנ"ג
בשדרות הילד