מסוף הדרך אל נקודת הלא מוצא
מרצון אינסופי דרך מחשבה עגומה
חשבתי על האפשרויות
ועליך
ואת שוכבת לך כך סתם
במתחם הכריות, בחוף, בחום.
ספר ביד אחת והלב שלי ביד השניה
ובדואי שמגיש תה.

התה פה הוא כמו החיים...
מר מר עד שממתיקים.
ואז כל לגימה מעוררת אותנו מחדש.

המחשבות שוב רצות
בכיוונים לא הגיוניים.
השמש מחממת לי ת'פנים.
שינוי זווית, שינוי תנוחה
עוד לגימה קטנה של מים.
חוף, שמיים, קולות שש-בש ברקע.

ואני מתעורר לצליל קולו של פלאפון מרגיז
איך הוא מעיז לצלצל כך פה.
באמצע כל המחשבות, ההרהורים
השקט והביאוסים?!