השכבה הראשונה שלך היתה האיפור. אחרי שבכית, אפשר היה לראות
שצבע עורך חיוור יותר. רקמה עדינה של חוטים תכלכלים כיסתה את
עורך ואצבעי עקבה אחריהם, משוטטת על עורך, מורחת שבילים של
מסקרה שנזלה לאורך חייך.
את השכבה השניה הסרתי בשתי אצבעות, אוחז את הבד האוורירי ומושך
אותו, אינץ' אחרי אינץ', גולל אותו לאט לאט, חושף את גילופייך
לאוויר הלילה המבושם. צמרמורת חלפה כמו גאות ושפל בהילוך מואץ,
גבעת טבורך תפחה וקרסה.
לקלף את השכבה השלישית כבר לא יכולתי לחכות. מבעד לתחרה, בצבץ
אצבעון ורדרד, מחורץ, מתקתק. מבקש להסיר כבלי השזירה. חופן
ידי, הזניקה אותו מעל למרשתת החוטים הדקיקה, חושפת אותו
לחופשי, לאור. מפעם הפטמה בידי. ממולל בלשוני להקשיח גלעיניה -
והיא מסמררת את עורך מסביבה, כמו ריקוד אינדיאני מסביב למדורה.
מלהיטה יצרים, ממתינה לשכבה הבאה.
מכוסה בשכבה רביעית פרקדנית. בנשימות חמות פרפתי כפתור, ונשמתי
אדי קניון ריחני, בטרם מבט שזף את נופיו כבר ידעתי אותך ברגשה
פולשנית. מרקם עדין כמו ריקוע לוכד את נשיותך בבד הנמתח.
במשיכה עדינה, כמו רוח קדים, הבל פי משוטט בין זקיקייך. ברעדה
של ריגוש, כגרעין של רימון נחבא בסוף קיץ, עם בואו של הסתיו
הוא מבשיל ונגלה בין עליו.
שכבה חמישית רציתי לבקוע, לקבל את מלוא קיומך הנשי. אז ביקשתי
שתקריאי לי אחד משירייך, תקדשי אותו לי. תקדשי גם אותי. כך
עשית בעודך עירומה בסגריר, ואני בעירום, אף אני לצידך. והריח
של שנינו מעורבב וסמיך מאחד אות לאות, שיר לשיר. |