עמית גלילי / דקות לאחור |
חי עם שעון.
כובדו של הזמן,
מחלחל לעפר,
אליו מייחל.
גילוחי קוצים מסנטר שפוף
עד ארובות הנשמה,
נטמעים בקמטים,
מפחמים צדודית
בעצבונות ארוכים.
צל ארוך מזנב צעדים
מלחך עקב בציפיה דרוכה.
האם הגיע תורי?
העת להשמיט
משקולת לב
כמעט כבר כאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|