עמית גלילי / בכיה לדורות |
כשאתה צורח בפנים אדומים
הורידים במצח מבעבעים
השפה העליונה משתרבבת
והאויר נדחק לחלל
במהירות
בחדות
מנדנד תדרים שרק אני
שומע.
ואימך.
רק שהיא איננה כאן.
כל שתרצה הוא
בסיס
משביע יבש מנומם
שרק אני יודע לתת.
ואימך.
רק שהיא לא נמצאת כאן.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|