אני צריך להתגלם כדי ללכת לישון
את מתקפדת בפוך המנגנונימילדות שלך
בכפות ידייך מקדרת זכרון שאינו אני
בפקעתי מתגלה איזו מחט
אך ברודפי אחריה היא הופכת לקצה זנבעכבר וחומקת.

כאן רחמי וחם
וכאן אין נושכים ומדקירים
וכאן אין פותחים ומזכירים
וכאן אין אהבה.

בבואי אותך אני רותם בזהירות צבעים על כתפיי
ומנפנף לפורר את הנשל היבש מגופך
בכפות ידייך את מפסלת בעורי את כל חלומותייך
כנפיי מתמתחות ופורשות לפנינו דרכים ארוכות
שולחות אותנו מן האבקנים.

שם שמשי ומלא נשימה
ושם חושפים ומלטפים
ושם חוצבים ומלטשים
ושם נינטע.