תחת הדרכתו
של מדריך וויקטוריאני
צר פנים וחיוור

הילכתי במדבריות הקפואים,
מציץ דרך חרכי
הרים של טירוף
בדברים שאולי לא היו,

אך קיבלו חיים,
בשרשורם של עלי עצים,
וליטופה של הרוח הקרה

-הקברים, לבנים קיקלופיות,
מצהיבות, מים שניקוו תחת
צעדיהן של גופות בנות מילניה,

בין שורות וחבלים משתחררים
נשמעו תפילות וקללות,

חלומות נתקוו,
תקוות קרסו,
ובעתה של עונג

התעוררה.

הילכתי ברחובות פרובידנס,
עם פו - שני פו, שלושה פו,
פו אחד, בין בתים הרוסים,

וכאשר תם, לא נשלם לעולם,
עמוד מתרחק ממני,

מחפש את מפתח הכסף שלי,
לרמה נוראה ונפלאה

ואני מתרחק.
אנאכרוניזם.