מנסה לכתוב את מה שבלב,
מנסה להביע איזה כאב.
לא יכולה להוציא את המילים מהראש,
פשוט לא מצליחה, דווקא עכשיו.
הדמעות עומדות בעיניים,
אבל שם הן נשארות בנתיים.
מנסה לדמיין את פניך, את עינייך,
מעשה נואש להבין רגשות.

פזמון:
ואז פתאום, פניך מופיעות,
עינייך צוחקות, בליבי נוגעות.
לפני רגע לא ידעתי מה להגיד,
עכשיו המילים פורצות בקצב מפחיד.
הזיכרונות עולים,
הדמעות נשפכות,
ואיתן אני מרגישה... זיכרונות.

העט ביד, רועד מעט.
המילים יוצאות, יותר מדיי לאט.
ההרגשה בלב שורפת, חותכת, הורסת,
ואני לא יודעת איך, איך לבטאה.

פזמון