מן השחר הנימפה תעלה,
אתייצב אל מולה ואתפעם
עם תקווה שבלב- תקווה חדשה
אל מציאות רעננה והומה.
פעימה תחסר,
פעימה תסער,
ידיים מושטות,
ידיים מגששות,
ידיים מלטפות,
ידיים בוערות.
שיכרון החושים
ינסוק למרומים,
ואני אתה
אמצה תומה...
לא אדע אם רגעים,
שעות, ימים או חודשים,
אך אמצה היופי הנפלא
של אותה תחושה
שכל עצב מדחיקה,
את הלב ממלאת רננה,
בפה צחוק נפלא-
חיוך מחליף צביטה....
7/11/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.