ארבל הכרמלי / ונרד אל המעיין |
ובבוקר אהובתי אל המעיין תרד
תפקיר גופה לברכת הטבע
ואבוא עליה בדרך הטבע
בהפיחי בה תשוקתי בלי להתמהמה,
בפזרי עליה מזרעי
כמו קסם מאת שרביטי
אשר יבשר על בוא המים
בשורשים צמאים...ותאמר:" לחיים".
ובלגימתה מכוס תאוותי
יהיו פניה נסוכים אור מלאכים
ותנוח על זרי הפרחים
אשר בעדנתם אותה מקשטים,
ויגבה לבה לעומק האהבה
ויהי גובה האהבה לקישוט בלבה,
ויהי הקישוט מפאר את בועלה
והיה בועלה מתמכר להקסימה
בשיר, בקול, בצחוק ובפראות
עד יאלמו בנועם הליאות.
30/10/02©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|