לך שהכרתי.

אני יושבת פה ולרגע נדמה לי שאם אפסיק לרעוד, הפחד ימלא אותי.
הכל כל כך חדש לי, ואני שוקעת עמוק לתוך האי ידיעה.
האי ידיעה שמקיפה את שתינו.
לו רק יכולת לדעת, איך הלב שלי פועם בכל פעם שאת מתקשרת ומעצם
המחשבה שאני אראה אותך..
אבל אני חוששת שתדעי, מפחדת לאבד את מה שעוד לא קיים.
זה תמיד שונה כשמכירים אדם חדש.
מקווה לעצום את העיינים ולהשאר כך עד שהכל יתבהר... ויודעת,
תמיד יודעת שככה זה לא עובד.
כועסת עליי, עליי הטיפשה, התמימה, זאת שתמיד מאמינה בעולם מלא
אהבה ואושר.. ושוב תמיד יודעת שככה זה לא עובד.
אז אני כותבת לך, לך שהכרתי, לך שלא קוראת את היצירות שלי
(לפחות לא כרגע), רק רציתי להגיד שאני מפחדת...
רק תתני לי את היד ונברח למקום שיהיה רק של שתינו ושם אני
יודעת שאני אבין ואולי גם את, מה בעצם סמוי כל כך מתחת למעטפת
המילים שלא נאמרו וספק אם יאמרו בקרוב... אולי כי לא הכל אפשר
לנסח במילים.
ואולי אם לרגע אפסיק לנשום, הבהירות תבוא מעצמה?
כמה שאני גאה, בוטה, לא נבוכה וחשופה לעולם, אני סך הכל רוצה
להכנס לגומחה שלי במקום שאני ארגיש ביטחון.
אז רק רציתי שתדעי ש...

And I don't want the world to see me
'Cause I don't think that they'd understand
When everything's made to be broken
I just want you to know who I am

מקווה שזה אפשרי...