אליס וייר / רקוויאם |
במקום בו שנים רצינו לחיות
כאן אני -----
צליליו של הנבל
ושל חליל הצד
חודרים עדינים את אזניי המרושלות
אתם צועדים בשדות מפלסים
דרכיכם בין צורות סתיו לא מובנות
ירוק מפואר מרכך את
הנפילה המתעתעת, האודם והזהב
אני מתעטפת קטיפה אדמונית
ומעגלי כסף מסחררים
פותחת וסוגרת ארונות מעץ
אלון או דובדבן
תמיד שמרתי שתיקתי
למאורעות מאין אלה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|