זה קורה ממש בין רגע, זרע
של ספק נובט פתאום, גדל
ומתפתח כאטד, אני הולך בעקבות
שורשיו, חושש שמא יביאוני אל מחוז
חפצי.

והסוף תמיד ארצי כזה, רגיל, אני
ואת, מיטה אחת וסרט. האם שמעת
את קערית הפח הנחבטת שוב ושוב
בסורגים? האם ראית את המראה שהושחלה ביניהם
למען אוכל לראותך כדרך האסירים? האם הבנת את
קוד המורס?

עוד מעט אביב, אני מביט מהחלון
וגשם. לפעמים יכול אדם להצביע על הגשם
ולומר: " זה הגשם הראשון, אני בטוח, זהו
היורה."
על המלקוש אדם יודע רק בדיעבד.