|
בשנתך אני
מניח את קצות אצבעותיי על קצות שפתייך
החריצים הדקים של טביעות אצבעותיי
רוקדים עם גבולות שפתייך
את ואלס פעימות הדם
אני משתאה
מיכולתך לנשום
בשנתך אני
מניח את קצות אצבעותיי על עפעפייך
חש את אישונייך רוקדים תחתיהם
משחקים תופסת
מבשלים דמעות
אני משתאה
מיכולתי לנשום
לצדך. |
|
לפעמים,
האור בקצה
המנהרה,
הוא האור של
הקטר
הבא ממול.
אופטימיסט ריאלי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.