על שפתותיך נח לו חיוך קטן
אתה עומד לך בראש מורם, גאון
חיוך קטן, טיפה ביישן
חיוך תמים ואמיתי, חיוך ראשון.
עיניך מסונוורות מאור הזרקורים
סומק קל עולה בלחייך,
ליבך מסונוור מחום האנשים
חום ואהבה המופנים כולם אליך
על דף נקי, שחור על גבי לבן,
שם הוא כתוב לו כך, כן, שיר השלום
מילים כל כך פשוטות וכל כך גדולה משמעותן
האין זו פשוט התגשמות כל חלום?
צועד לעבר המכונית, מוקף בקריאות אהבה
שומריך מסביבך עם ארשת רצינות חמורה
רוצה לומר להם: חייכו, הרגישו בתקווה!
האינכם רואים את הציפור שם למעלה?
כן, שם, הציפור הלבנה...
רגע, מה קרה?! תעצרו את הכל!
צועק בנפשך: הציפור, היכן?!
לרגליך צונחת מוכתמת כתם דם גדול
ואתה אחריה, נשאר לה נאמן.
ועכשיו? עכשיו הכל נעלם.
הציפור, גוועה למוות ואיתה החיוך שלך
וכל שנותר הוא רק דף מוכתם בדם
ומצבה שעיצבו במיוחד בשבילך.
רוצה לצעוק לך: גיבור, קום כבר, כולם מחכים,
הרי לא יכול להיות שזה לנצח? לתמיד?!
אך מתחילה להבין כשמבטי אל האלוהים,
יצחק, שלא יצחק יותר, הלך לעולמים. |